מתקרנפים

רוב ממשלות ישראל - להוציא את ממשלת רבין השנייה - הפלו לרעה את אזרחי המדינה הערבים. חלקן - כממשלת ברק באירועי אוקטובר 2000 - אחראיות אפילו להרג של אזרחים ערבים. ממשלת נתניהו-ליברמן-ברק עושה הכל במימדים גדולים יותר, גרועים יותר, מסוכנים יותר. לרוב ממשלות ישראל היו כוחות משיכה ופיתוי גדולים, שגרמו לציבורים רבים במדינה לאמץ דעות של אותן הממשלות. ממשלת נתניהו-ליברמן-ברק עושה גם זאת במימדים גדולים יותר, גרועים יותר, מסוכנים יותר. התוצאה: ציבורים גדלים והולכים במדינה מאמצים את הדעות הלאומניות של ממשלה זו. מרבית אוכלוסיית העולם, כולל מיליוני יהודים בארה"ב ובאירופה (ובישראל), רואים במדיניות ממשלת ישראל כוחנות ברוטלית וגזענית, וכתוצאה מכך נחלשת תמיכתם בישראל. ואילו מרבית הציבור הישראלי - מתגונן-מתבצר סביב עמדות שבעומק לבו גם הוא מתנגד להם, אך בפרהסיה - הוא מאמץ אותם. קל להבין את הבוחרים הטבעיים של הממשלה, שדעותיה - דעותיהם: המתנחלים, החרדים, הימין, ורבים מהציונות הדתית ומעולי חבר העמים. אפשר גם להבין את תגובתם של רוב המשרתים ב"כוחות הביטחון" - "ההוויה קובעת את התודעה". קשה יותר להבין את אנשי תנועת העבודה, שאימצו דעות לא-להם. אי אפשר כלל להבין, דומני, רבים מהעיתונאים - ליברלים ומשכילים, בהכללה - שתמיכתם בפעולות המסוכנות של הממשלה, וטון כתיבתם הלאומני, מסבים לאחרונה את הקלישאה "הון-שלטון" ל"הון-שלטון-עיתון". ועתה הגיע תור האקדמיה. אינני יכול לשחזר מה הייתה הסנונית הראשונה, אך סנונית דשנה התגלתה באיסור הכניסה לישראל לפרופסור נועם חומסקי. נכון, הוא מבקר חריף של ממשלת ישראל ואף של הציונות. אך במשטר דמוקרטי זו, כמובן, איננה הצדקה למנוע את כניסתו למדינה. רוב האקדמאים הישראלים יודעים זאת, כמובן. אך רוב האקדמאים הישראלים - שתקו. והשבוע הגענו לשיא - בינתיים... במכללת יזרעאל - חשף כתב "ידיעות אחרונות" אורי משגב ("כשל דמוקרטי", 23.6.10) - נערכו בתחילת החודש בחירות לאגודת הסטודנטים. בתחילה התחרו בבחירות שתי רשימות. אז התארגנה קבוצה שלישית, של סטודנטים ערבים - יש כאלף כאלה בקמפוס, תושבי נצרת והעמקים, מתוך כלל חמשת אלפי הסטודנטים. קבוצת הסטודנטים הערבים ניהלה משא-ומתן להשתלבות עם שתי הרשימות הוותיקות. שתיהן דחו אותה. הקבוצה הערבית נרשמה כרשימה שלישית לבחירות, ופתחה במשא-ומתן עם הרשימות הוותיקות, להקמת גוש קואליציוני. מול האדישות המאפיינת לרוב בחירות סטודנטיאליות, הסטודנטים הערבים נוהגים להצביע באחוזים גבוהים. לתיאור השיא אכבד את אורי משגב בציטוט מכתבתו: "יום לפני הבחירות זומנו חברי שתי הרשימות היהודיות לשיחות דחופות עם מנכ"ל המכללה יורם רז, ועם מרצה בכיר. בתום הפגישות הודיעו חבריהן, שעד לאותו רגע התקוטטו בקולניות, כי הם מתאחדים ורצים ברשימה משותפת. לטענת הסטודנטים הערבים, בשיחה שקיים איתם רז הוא הודה שהיוזמה לאיחוד הבהול יצאה מהנהלת המכללה (ההדגשה שלי - נ"ר). 'תארו לעצמכם שהייתם זוכים בכל המנדטים לאגודה, או ברובם', אמר להם, 'הדבר היה מגיע לא רק לתקשורת הישראלית אלא גם לתקשורת העולמית, ואפילו לטורקית. לא ייתכן שהערבים שמהווים 20% מהסטודנטים ייצגו את כל הסטודנטים במכללה'". לתיאור אירועים אלו לא הגיעה הכחשה מהנהלת מכללת יזרעאל. המכללה, אגב, מתהדרת בכינוי "האקדמיה של הצפון". לתיאור אירועים אלו לא הגיעה תגובה מהאקדמיה של ישראל. ואם באקדמיה נפלה שלהבת - מה יגידו אזובי הטוקבקים? מתקרנפים.