ידיה של ישראל תהיינה חופשיות להגיב וזאת בהתאם להחלטות מקדימות של הקהילייה הבינלאומית, לא ישראל היא הפגיעה בתרחיש הזה אלא החמאס. יכולותיה של ישראל לפגוע בחמאס במידה שינסה להפר את השקט, עולות לאין שיעור על יכולתו העתידית של החמאס לפגוע בישראל. האיום לפגוע בנמל הימי ובנמל התעופה העזתי (לכשייבנו כאמור) - איום זה לכשעצמו יצמית עכברי החמאס חזרה לחוריהם. ידיהם של המנהיגים בישראל יהיו לכן חופשיות להחליט ולבצע את הצעדים המתבקשים ללא מורא גינוי וחרמות בינלאומיות נגדנו. שוט ההחלטות הבינלאומיות המקדימות יפעל פעולתו על החמאס גם הוא.
בתרחיש המתואר, מצרים תהפוך למאוימת מצד החמאס לאין שיעור ותאלץ להפעיל פעולות שיטור ואכיפה הדוקות ויעילות נגדו ונגד סכנת החדירה האירנית לרצועת עזה.
המדינות הסוניות במרחב האזורי תהפוכנה למאוימות בידי אירן לא פחות מישראל ותאלצנה לנקוט צעדי-מנע משלהן על-מנת להכיל את הסכנה החמאסית-אירנית. סביר כי תחול התקרבות משמעותית על הקיים כיום בין מצרים, ערב הסעודית, ירדן ועירק והאמירויות לישראל, לשם תיאום פעילות-מנע משותפת.
הנתק בין הגדה המערבית לרצועת עזה יהפוך לעובדה. הללו יאיימו זו על שלומה של זו (באדיבותה של אירן כמובן), ובכך ייווצר מאזן אימה אשר ישתק את שתיהן מהפן המדיני-ערבי. כאשר שתי היישויות חמאס/פתח נמצאות בקונפליקט, ישראל תצא המרוויחה הגדולה.
עמדת המיקוח הפלשתינית במשא-ומתן עם ישראל תיחלש משמעותית באשר כעת ישראל תציג עצמה וממילא תוצג כנוטלת יוזמה וסיכונים למען השלום, וכך תגמד את לעומתיות טיעוני הפלשתינים ותעמידם במצב מגננה.
החשש מהתפשטות תחום ההשפעה האירנית לכיוון אירופה, סביר שילכד את האירופים מאחורי ישראל בקצב ההולך וגובר. אירן נתפסת באחרונה כאיום ממשי על אירופה והחשש למאחז אירני בעזה יעשה נפלאות לליכוד האירופי כנגדו, עובדה שתשחק לידי ישראל. מאותה הסיבה, יקשה על הקהילייה הבינלאומית לסרב לדרישות ישראל, הפחד מהשתלטות אירנית באזורנו יחולל נפלאות.
ישראל תיתפס לכן כשוות-ערכה הממשי - דהיינו, המחסום האסטרטגי הראשון והבולט ביותר להתפשטות האיסלאמיסטית מערבה.
משתוטל האחריות לנעשה ברצועת עזה על כתפי הקהילייה הבינלאומית, יוסר באחת הלחץ המדיני הבינלאומי מעל ישראל. לא ייוותרו יותר הסיבות לניגוחנו הבינלאומי. כמובן שעלינו להניח כי ניגוחנו יימשך על-ידי המדינות האיסלאמיות, אך הקרקע ממילא תישמט חלקית מתחת טיעוניהם.
הקרקע תישמט אף מתחת לרגלי השמאל המיליטנטי העולמי החובר כיום בברית שאינה קדושה לטרור הבינלאומי. הצעדים המתוארים יגרמו להתרחקות חלקו של שמאל זה מהטרור הבינלאומי וכך תוחלש הקואליציה הבינלאומית האנטישמית החוץ-פרלמנטרית הפועלת כנגד ישראל.
כושר ההרתעה של ישראל לא יפחת עקב כך, אלא אף יגדל משמעותית באשר כעת ישראל תקבל את גיבוי כל הקהילה הבינלאומית (השפויה), אפילו שהדבר מנוגד לרצונותיהם של מנהיגים שונים בקהילייה (כולל ממשל אובמה), הרי שייאנסו לנקוט במצג תמיכה בישראל, שהרי הם שדרשו את הסרת הסגר מעל רצועת עזה.
ישראל תשמוט את הטיעונים מתחת למשטרו האיסלאמיסטי של
ארדואן הטורקי. אין גם מניעה כי ישראל תציע לטורקיה כי תהווה חלק מפעולות קבוצת השיטור הביטחוני הבינלאומי נגד הברחות נשק לרצועה (בבחינת - "החתול ישמור על השמנת"). במידה שהסגר הביטחוני ייכשל (והוא אכן ייכשל), הרי שישראל תוכל להפנות אצבע מאשימה גם כלפי טורקיה.
סביר להניח כי האיום האירני המתעצם בעזה, השואף לנטול ההגמוניה באזורנו, יאלץ את הטורקים לברית מחודשת עם ישראל במטרה שאינה מוצהרת, לפעול נגד השתלטות אירנית באזורנו, המהווה פוטנציאל לחסימת שאיפות ההגמוניה הטורקיות באזורנו. כמו-כן, אפשר שמהלך זה יקרר את יחסי טורקיה עם סוריה הנוהה אחר אירן.
במידה שלא הסתייע ובאם לא תיענה הקהילייה הבינלאומית לדרישות ישראל - אזי דבר לא השתנה וישתנה בשטח, הסגר הביטחוני הישראלי על ההקלות האזרחיות האחרונות ייוותר במקומו. והרי לגרוע שלפנינו אנו כבר הסכנו ונערכנו ממילא, למעט העובדה כי עתה ישראל היא שתהיה במעמד של היוזם והדורש מהקהילייה הבינלאומית ולא כפי השורר כיום - דהיינו, אנו נהפוך הקערה על פיה. ממצב מגננה מדינית דהיום, תעבור ישראל למצב של יוזמה והתקפה דיפלומטית-מדינית בעלת השלכות ביטחוניות חיוביות עבורנו, בין אם התקבלו דרישותינו להבטחת הסרת הסגר ובין אם לאו.
מדיניות הסרת הסגר כמתואר לעיל תקצין את האירועים הסובבים את התנהלות החמאס ברצועת עזה. אפשרי בהחלט כי נזכה לתקופת שקט ארוכה ומבורכת בחזית העזתית. מאידך-גיסא, אפשרי כי המדיניות החדשה תעודד את החמאס (אשר יהפוך בכך למתוסכל מדינית) לפתוח בפעולות איבה כנגד ישראל. כאמור, השלילה במצב השורר כיום בינינו לחמאס הינה מוסכמה מקובעת אשר במוקדם ולא במאוחר אפשר שתביא למלחמה נוספת בינינו, ללא תלות בנושא הסגר הקיים. באם כך הדבר, חשוב כי "ניגרר" לכאורה למלחמה זאת מעמדה של עוצמה מדינית, כאשר הקהילה הבינלאומית מאחורינו ומייחלת לניצחוננו.
