בשנים האחרונות נכתבו לא מעט ספרים על סוגיות שונות בפילוסופיה של הרמב"ם ונערכו מחקרים רבים על נושאים רבים ומגוונים העולים במורה נבוכים, כדוגמת פוליטיקה, מיסטיקה או הלכה. אולם למרבה הפלא, לא נכתב אף ספר מחקרי בשפה העברית העוסק במורה נבוכים עצמו, ודאי שלא בכולו. גם על דמותו של הרמב"ם נכתבו בשנים האחרונות ספרים חשובים ומעמיקים ובתוכם גם פרקים על מורה נבוכים, ועם זאת, קשה שלא להשתומם שעל ספר הפילוסופיה היהודי החשוב ביותר, לא נכתב בדור האחרון ולו ספר מקיף אחד בעברית.
יומרתו של ספרי, "מקום הספק - סיפורו של מורה הנבוכים" (שם זמני), היא גדולה. הוא מבקש להציע קריאה המקיפה את כל הנושאים המרכזיים של מורה הנבוכים, באופן שיאתגר מלומדים ועם זאת יהיה נגיש ומושך לקהל הרחב.
לטעמי, שני סוגים של קוראים עשויים להתעניין בספר: קוראים המתעניינים בתוכנו ובסודותיו של מורה נבוכים וכאלו העוסקים בשאלות הגדולות של הקיום האנושי ומעוניינים להיעזר במחשבות הטמונות ביצירתו הגדולה של הרמב"ם.
"מקום הספק" פורש את השקפותיו של מורה נבוכים בנוגע לסדרה של שאלות בסיסיות: חלק א' עוסק בשאלת קיומו של אלוהים ויותר מכך, בשאלה כיצד גדולתו של אלוהים איננה מרוקנת את הדת ממשמעות; חלק ב' עוסק בשאלה מי כתב את התורה ומהם טעמי מצוותיה; חלק ג' עוסק בשאלת המבוכה, לאמור - במקומו ובתפקידו המרפא של הספק. סיומו של חלק זה מציע מדרש המפגיש את מורה נבוכים עם המבוכה המתגלית בעידן הפוסט-אידיאולוגי והספקני של המאה העשרים ואחת.
שתי שאלות מרכזיות נוספות עומדות ברקע מרבית דיוני הספר. האחת עוסקת בעניין החיים הראויים: לדעת הרמב"ם חייו של האדם הם יצירתו הגדולה ביותר, ועל כן יש לשאול מהם החיים הראויים שעל האדם ליצור לעצמו; השאלה השנייה היא השאלה הפוליטית המבררת את התנאים ליצירתה של חברה שלמה ומבקשת לדעת כיצד נראית המדינה הראויה שאותה יש לכונן.
הרמב"ם, רבי משה בן מימון, האמין בקיומו של הסוד, שחייו של האדם נמדדים בהצלחתו להתקרב אליו. הסוד הוא גוף ידע נשגב ובלתי נגיש, שהחשיפה אליו מהווה את תכלית החיים. התנועה אל עבר הסוד יכולה להימשך שנים רבות, אך הגעה אל היעד פוטרת את האדם מסבל נפשי ואת החברה ממצוקות פוליטיות. הידע גואל.
הידע הסודי מתפקד לא רק ככוח גואל מבחינה נפשית אישית. יש לו גם תפקיד חברתי. אם בעולמם של הכוהנים מידת הנגישות אל החלקים הממודרים של בית המקדש - הקודש וקודש הקודשים - ביטאה את ההיררכיה החברתית, הרי שבעולם האינטלקטואלי של הרמב"ם לא נגישותם של המרחבים הממודרים, אלא נגישותו של הידע הממודר היא שמגדירה את הסולם החברתי וקובעת מי חשוב יותר ומי פחות. על-פי הרמב"ם, בעולם העתיק הייתה קבוצת אוכלוסיה, מצומצמת אמנם, שהחזיקה במונופול על הידע. בעקבות סדרה של קטסטרופות היסטוריות אבדו בעלי הסוד ועמם אבד גם הסוד עצמו. רק כעבור מאות שנים הצליח הרמב"ם, על-פי עדותו שלו, לשחזר את הסוד האבוד.
הרמב"ם האמין שתפקידו ההיסטורי הוא להוריש את הסוד, לפענח אותו ועם זאת לשמור עליו כסוד. זו סיבת כתיבתו של מורה נבוכים, שבו טמון גוף הידע הנשגב הזה. הספר, אשר נכתב בין השנים 1187 ל-1191, כאשר היה בראשית שנות החמישים לחייו, מאגד את עקרונות הפילוסופיה של הרמב"ם ונחשב לאחד משיאי יצירתו. באמצעות מערכת מורכבת של הצפנה הסתיר הרמב"ם את מה שראה כסודותיה הפילוסופיים הגדולים של היהדות. הספר שינה לבלי הכר את הפילוסופיה היהודית ומזה כשמונה מאות שנה עוסקים חוקרים, פילוסופים ופרשנים בניסיון לפענח אותו.
את ההקדמה למורה נבוכים, שבה חלק עם הקורא חלק ניכר מטכניקת ההסתרה שהשתמש בה, מסיים הרמב"ם בפעולה מפתיעה: הוא משביע את הקורא הסבור כי הצליח לפענח את הסתרים ולגעת בידע הגואל, שיימנע מלחלוק את הסודות שגילה עם אנשים אחרים. הרמב"ם ביקש שתורתו תילמד ללא מתווכים. הוא ניסה ליצור עולם שבו אין מלמדים שיעורים במורה נבוכים ואף לא נכתבים עליו פירושים, מחקרים וספרים. מי שחפץ להבין את סודותיו של הרמב"ם מתבקש לעשות זאת באמצעות מפגש ישיר עם הטקסט.
מאות הספרים ואלפי המחקרים וההרצאות שנכתבו על מורה נבוכים מוכיחים שהרמב"ם נכשל בניסיון לשלוט על קוראיו. הסופר איבד שליטה על ספרו. שבועתו של הרמב"ם הופרה בכל דור ודור. היו שתירצו זאת בכך שמבחינה הלכתית, שבועה שאין לה הסכמה של שני הצדדים איננה תקפה; היו שטענו כי כבר נכתבו ספרים המבארים את סודות "המורה" ומשום כך נפרץ הסכר והשבועה כבר איננה תקפה; ואולי הייתה זו התשוקה האינטלקטואלית שבערה בקרבם של קוראי הספר והניעה אותם להתיר את כבלי האיסור ולפענח את צפונותיו. מכל מקום, ספרי יעסוק גם הוא בסודותיו של מורה נבוכים, ויצטרף למסורת רבת שנים של הפרת השבועה. עם זאת, יומרתו של הספר - לפרוש בסגנון נגיש לכל קורא משכיל את סתרי תורתו של מורה נבוכים - מהווה את אחת ההפרות הגסות ביותר של השבועה עד כה. לאור הצהרה זו, יכול להיות שאחדים מן הקוראים יחליטו להרחיק את ספרי מעימם ובכך יגלו נאמנות עזה לרמב"ם. עם זאת, ייתכן שהצדק עם תלמידו המובהק של הרמב"ם, רבי שמואל אבן תיבון, אשר סבר שהידע אכן ראוי היה להישמר בסוד בדורו של הרמב"ם, אולם במרוצת הדורות שאחריו נוצר צורך חינוכי עמוק דווקא בחשיפתו.
