|
|
| כיצד נוכל להיענות לתביעה שבוודאי תבוא, למינוי אזרחים פלשתינים בתוך הפיקוד העליון של צה"ל, המוסד והשב"כ, וגם ב...דירקטוריון של הכור בדימונה? | |
|
|
|
ואולם, במדינות הדו או הרב-לאומיות בחלק ממרכיבי הגוש הקומוניסטי, לא הסתפקו בעצמאות המדינית והמשיכו את תהליך ההתפרקות. כך התפוררה תוך כדי אלימות רוויית דם ואש ותמרות עשן המדינה היוגוסלבית המלאכותית, אחרי 85 שנות קיום, ומרכיביה – סרביה, סלובניה (שכללה גם את קרואטיה) ומונטנגרו – התפרקו לשבע ישויות נפרדות: סלובניה, קרואטיה, בוסניה הרצגובינה, סרביה, מקדוניה, מונטנגרו וקוסובו.
וכך התפוררה ב-1993 צ'כוסלובקיה, מדינה מלאכותית שהוקמה גם היא, כמו יוגוסלביה, ב-1918, לשני מרכיביה – סלובקיה וצ'כיה. צ'כוסלובקיה, בשונה מיוגוסלביה, מעולם לא ראתה עצמה כמדינה אחת, משום ששני מרכיביה שמרו בקנאות על תודעתם הלאומית. היו אלה דווקא היהודים שטיפחו מורשת צ'כוסלובקית, עד כי נהגו באירופה להתבדח על-חשבונם: "הצ'כוסלובקים היחידים האמיתיים – הם היהודים".
באחרונה תוססות הרוחות בבלגיה, המדינה הדו-לאומית, המורכבת מפלמים וּוַאלונים, שנוסדה ב-1830 על בסיס רצונם של הפלמים והוואלונים להיפרד מהפרוטסטנטים בהולנד. באחרונה ניצחה בה, בבחירות הארציות, המפלגה הבדלנית הפלמית, התובעת לפרק את בלגיה לשתי ישויות נפרדות.
הדוגמה הבלגית צריכה ללמד לקח את מצדדי המדינה הרב-לאומית כאן ועכשיו: בעוד שבבלגיה מדובר בשני עמים בעלי דת משותפת (קתולית) ורקע היסטורי משותף, אך דוברי שפות שונות (הולנדית וצרפתית), הנה כאן במקומותינו מדובר בשתי ישויות בעלות שוֹנוּת קיצונית: דת, שפה, מנטליות, תרבות, תפיסות עולם, ומה לא? והלא הדברים קל וחומר: אם בבלגיה האיחוד הזה מתקשה להחזיק מעמד, כיצד יצלח כאן, כשתהומות השוני ומשקעי האיבה עמוקים הרבה יותר? וכיצד נוכל להיענות לתביעה שבוודאי תבוא, למינוי אזרחים פלשתינים בתוך הפיקוד העליון של צה"ל, המוסד והשב"כ, וגם ב...דירקטוריון של הכור בדימונה? או לחקיקת חוק שבות לפלשתינים, בדומה לחוק השבות ליהודים?
השורה התחתונה היא שאין כל סיבה לשחזר כאן את מה שלא צלח בלבנון, בברית-המועצות, ביוגוסלביה, בצ'כוסלובקיה ובבלגיה. חבל אפילו רק לחשוב על כך.
|
|
|
| האי הרגוע שהיה בית משותף לתושביו היוונים והטורקים, עבר מרחץ-דמים שהסתיים בביתורו לשתי ישויות עוינות – עצמאית-יוונית מזה וטורקית מזה, שביניהן גדר הפרדה בלתי עבירה | |
|
|
|
אלא שמסתבר שחזון המדינה הלאומית כבר נוסה בעולם הגדול, ונכשל לכל אורך הדרך. כמעט בכל מקום בו נוסה, הפכה הנוסחה הדו-לאומית מתכון לכישלון ולשחיטה הדדית, בבחינת יד איש באחיו.
קחו למשל את שכנתנו מצפון, לבנון, שעל-פי חוקתה הינה מדינה דו-לאומית נוצרית-מוסלמית, עם עליונות נוצרית, שקובעה בחוקה וזכתה לערבות בינלאומית. החוקה הבטיחה שהנשיא והרמטכ"ל ובכירים אחרים יהיו נוצרים. אך הריבוי המוסלמי הגבוה חולל בה מהפך דמוגרפי וכל הסידור הבינעדתי נותר על הנייר בלבד. המדינה עברה מלחמת אזרחים נוצרית-מוסלמית עקובה מדם ולבסוף נכבשה בידי החיזבאללה המוסלמי רדיקלי.
וממערב לנו – קפריסין. האי הרגוע שהיה בית משותף לתושביו היוונים והטורקים, עבר מרחץ-דמים שהסתיים בביתורו לשתי ישויות עוינות – עצמאית-יוונית מזה וטורקית מזה, שביניהן גדר הפרדה בלתי עבירה.
קריסתן של מדינות דו-לאומיות באירופה, שברובן היו יצורים מלאכותיים, פרי קוניוקטורה צבאית ופוליטית, התרחשה עם נפילת הגוש הקומוניסטי. ברית המועצות, שהייתה מדינה רב-לאומית פאר אקסלנס, פדרציה של 15 רפובליקות, התפוררה לפרודות לאחר 70 שנות אחדות קומוניסטית. כל מדינות הלאום שהרכיבו אותה חזרו בשמחה למעמדן העצמאי שקדם לכיבוש הסובייטי.
|
|
|
משה ארנס. אתגר מדיני
|
|
|
|
|
| לזכותו ייאמר שבכל ימי כהונתו בממשלה פעל רבות, מטעמים לאומיים, לשילוב המיעוטים אזרחי המדינה במרקם החיים בישראל, טוען כי תוספת אוכלוסין של 1.5 מיליון מוסלמים מיו"ש לציבור האזרחים במדינה, תיצור אומנם אתגר, אך המדינה תוכל לעמוד בו | |
|
|
|
לצד הפלשתינים חותרים חוגי השמאל ההזוי, דוגמת אלה הקשורים לעטיניה של 'הקרן לישראל חדשה', הניזונה מכספים אנטישמיים אירופיים ואמריקניים (למשל 'קרן פורד' הנאלחת), להחלפת המדינה היהודית-דמוקרטית, שלטענתם אינה ממש דמוקרטית בשל יהדותה ובשל שליטתה על עם אחר "נטול זכויות פוליטיות", כלשונם, במדינה דו-לאומית, הקרויה בעגת השמאל 'מדינת כל אזרחיה'.
המפתיע הוא שלרעיון המדינה הלאומית, שללא ספק תחסל את מדינת היהודים כפי שאנו מכירים אותה כיום, הצטרפו דווקא גורמים מן המחנה הלאומי הציוני. אולי מפני שהם רואים בעצם האחיזה בארץ ישראל השלמה, ובאיסור לסגת מרגב כלשהו מאדמתה, ערך חשוב יותר, אפילו מאשר עצם קיומה של מדינה יהודית-דמוקרטית – יהודית בצביונה! - בגבולות צרים יותר, שיעניקו מרחב טריטוריאלי למדינה פלשתינית. מן הסתם הם מחזיקים באימרת חז"ל, שלפיה מוטב ליהודי שידור בארץ ישראל בעיר שרובה גויים, מאשר בחו"ל בעיר שרובה יהודים.
מי שמוביל את הרעיון בתוך המחנה הלאומי הציוני הוא השר לשעבר משה ארנס, מהוגי הדעות במחנה הלאומי, ועימו אנשי ימין מובהקים, כמו אורי אליצור מעופרה וח"כ ציפי חוטובלי מהליכוד. הם מאמינים כי הרעיון יאפשר לרבע את העיגול: גם לקיים את רעיון ארץ ישראל הבלתי מחולקת, וגם להסיר מעל עצמנו את הלחצים הבינלאומיים בנושא הפלשתיני.
באחרונה פרסם ארנס מאמר שבו הוא מציע לאמץ את הרעיון של עריקאת (אם כי שמו אינו מוזכר במאמר): להחיל את הריבונות הישראלית על כל השטחים ולהעניק אזרחות ישראלית לכל הפלשתינים בשטחים, "תוך שילובם במרקם החברה הישראלית".
ארנס, שלזכותו ייאמר שבכל ימי כהונתו בממשלה פעל רבות, מטעמים לאומיים, לשילוב המיעוטים אזרחי המדינה במרקם החיים בישראל, טוען כי תוספת אוכלוסין של 1.5 מיליון מוסלמים מיו"ש לציבור האזרחים במדינה, תיצור אומנם אתגר, אך המדינה תוכל לעמוד בו. "החלת הריבונות הישראלית על יו"ש, לא תביא, בניגוד לתחזיות הקודרות, לסופה של מדינת ישראל וגם לא לחיסול הדמוקרטיה בה", מבטיח ארנס, אבל תפתור סופית את 'הבעיה הפלשתינית' ותחסל את לחצי העולם האנטישמי מזה והשמאל הישראלי מזה, לשוויון זכויות לפלשתינים.
|
|
