בעוד קצת יותר מחודשיים יפוג מועד הקפאת הבנייה בהתנחלויות שבכל מרחבי הגדה המערבית. סוף חודש ספטמבר הוא תאריך היעד שלגביו התחייבה הממשלה לסיים את ההקפאה ולחזור לבנייה. זה המועד שעליו הצהירו פומבית ראש הממשלה והרוב הגדול של השרים.
הקפאת הבנייה לא הייתה החלטה רצונית, החלטה הנובעת משינוי מדיניות, מתובנה חדשה שלפיה המשך הבנייה והמשך הקמת התנחלויות חדשות והרחבת הקיימות מנוגדים לאינטרס הלאומי (הגם שיש רבים בישראל המאמינים ומשוכנעים בכך). זו הייתה החלטה שנתקבלה בהיענות ללחץ אמריקני, וכמנוף לקראת חידוש המשא-ומתן עם המנהיגות הפלסטינית.
זה הרקע להחלטה המתחייבת בעתיד הקרוב, ודומה כי פגישת נתניהו בוושינגטון לא פתרה אותנו מן הצורך בהכרעה. ממשלת ישראל נדרשת להחלטה כמעט בלתי-אפשרית - אם תחליט על המשך ההקפאה צפוי משבר חמור במערכת הפוליטית, משבר העלול להביא לפירור הקואליציה ולנפילת הממשלה. ולהיפך - אם תחליט הממשלה על חידוש הבנייה, ובמלוא ההיקף, יביא הדבר לפיצוץ חמור בהידברות (העקיפה או הישירה) עם הפלסטינים, ולמשבר קשה ביחסינו עם וושינגטון. ראש הממשלה יידרש לתרגילי לוליינות כדי לצאת בשלום מתאריך-יעד זה.
דומני כי
אפשר לעקוף נקודת-מחלוקת זו בקצת יוזמה יצירתית מצידה של ישראל, ובסטייה מן העמדה שנקטה בה ממשלת ישראל עד כה בשאלת ההידברות עם הפלסטינים.
בהנחה שממשלת ישראל כנה ונאמנה להצהרת ראש הממשלה באוניברסיטת בר-אילן, הצהרה שבה התחייבנו לפיתרון מדיני המבוסס על "שתי מדינות לאום, זו לצד זו", דרושה היום פנייה של ראש הממשלה לנשיא הרשות הפלסטינית, פנייה שתהא נתמכת גם בידי הבית הלבן - להיכנס מיד, ללא דיחוי ובמלוא המרץ, למשא-ומתן
על גבולות הקבע שבין שתי המדינות, ותאריך היעד המוסכם, ולהשלים את המשא ומתן בשאלה זו
לפני סוף ספטמבר השנה.
הנחת היסוד שמאחורי יוזמה זו תהא כי השלמת המשא-ומתן המדיני בין ישראל לפלסטינים, השגת הסכמה
בכל סוגיות המשא-ומתן - אפילו יימצא הרצון הטוב ביותר משני הצדדים - איננה נראית כבעלת סיכוי למימוש במועד קרוב. ישראל מנהלת משא-ומתן עם הפלסטינים על סוגיות הסכם הקבע מזה כמעט שבע-עשרה שנים, מאז הסכמי אוסלו, ללא התקדמות וללא הסכמה, לדאבון לב. אין, אפוא, סיבה לדחות התקדמות, אפילו חלקית, בין שני הצדדים. מאידך, דיון בנושא קווי הגבול יתמקד בסוגיה פשוטה יחסית, סוגיה שהייתה כבר קרובה להסכם בשיחות שנוהלו בעבר.
הסכמה על קווי הגבול, אם תושג, תוכל לאפשר שני דברים:
- ראשית, ישראל תוכל לחדש את הבנייה ללא דיחוי, ואף במלוא המרץ, בתוך הקווים החדשים המוסכמים. אותו משבר פנימי וחיצוני שכל-כך מתייראים מפניו היום - ייעלם כלא היה.
- ושנית, עצם השגת ההסכם ותחילת יישומו ייתרמו תרומה חשובה - ואולי אף מהפכנית - להלך הרוחות בשני הצדדים, ייבנו אמון הדדי שכל כך חסר היום, וישפיעו גם על המשכו של תהליך ההידברות בכל שאר נקודות המחלוקת, לקראת הסכם הקבע.
שאלת המפתח, שהיא תנאי לייזום צעדים ברוח זו - מהי מידת הכנות של שרי ישראל בהתחייבותם להידבר ולהגיע להסכם, לקיים את הצהרתם בדבר העיקרון של שתי מדינות-לאום, זו לצד זו.
