האדם הוא יצור מוגבל-יכולות וחושים. זאת אקסיומה שחייבים להשלים איתה, לכך נדרשת מידה של בגרות וניסיון חיים. האדם הוא יצור שאפתן, וככל שהוא משיג - הוא נערץ יותר. השאפתנות וההערצה היתרה עלולות לגרום לאדם לאבד מכושר השיפוט שלו. הטייס המצטיין ביותר נשאר אדם! כדי לצמצם את הפער בין השאפתנות לשיפוט, נדרש חינוך למשמעת עצמית וחיצונית. בשלושת המשפטים האלה טמונה כנראה סיבת ההתרסקות של היסעור - האסון הכבד - בהרי הקרפטים שברומניה.
הציוד האלקטרוני החכם והמתוחכם ככל שיהיה, אינו מסוגל להבטיח שחולשת האדם לא תגבר ותביא לטעות בשיפוט ולטרגדיה. עם ההבנה, ההערכה והכבוד לבחורינו המצוינים, ולמרות "פסטיבל התקשורת" של הכאב, הצער, האובדן, החיבוקים והניחומים - חייבים לשאול את השאלות הקשות שמתעוררות סביב האסון הכבד והמיותר הזה! השאלות שמנקרות במוחי בדיעבד ומבקשות תשובה הן כדלקמן:
- האם הנחיות הבטיחות הקיימות בחיל האוויר מאפשרות טיסה בערפל סמיך, בראות אפס, בגובה נמוך באזור הררי? אם כן, לאיזה צורך של אימון?
- מאחר שהראות היא אפס והטיסה היא טיסת מכשירים בלבד, מה הערך המוסף מלבד תרגול הסיכון באימון כזה?
- אם מדובר בתרגול שעיקרו הסיכון, מדוע צריכים לסכן חיי ארבעה טייסים מובילים בעת ובעונה אחת באותו המסוק?
- מאחר שלפי התמונות והדיווחים בתקשורת עולה שהמסוק נכנס פשוט בתוך המצוק, מה הם גבולות מהימנות המכשירים?
- על-פי הפרסום, המוביל קיבל התראת קרבה וקרא בקשר למספר שתיים להתרחק ממנו ("מחשש לתאונת שער ישוב"). האם קיימת אפשרות שהמוביל פירש לא נכון את התראת המכשירים?
- האם המכשירים מסוגלים להבדיל בזמן אמת ותוך כדי התנועה, בין קרבה מסוכנת של מסוק לקרבה מסוכנת של מצוק?
- האם אכן נדרש אסון בקנה מידה כזה של שבעה הרוגים ומסוק מרוסק, כדי שלמישהו בחיל האוויר "ייפול אסימון" הבטיחות?
- עם כל הסימפטיה, ההבנה וההערצה, האם האחריות לטיסה ולתוצאותיה נתונה אך רק בידיו של הקברניט המוביל?
- האם לא הגיעה העת למנות קציני בטיחות טיסה, בעלי אחריות וסמכות פיקודית, שמראש לא יאשרו וימנעו סיכון בלתי מחושב, ימנעו קיומה של טיסה בעלת פוטנציאל לאסון וירסנו מעט את דינמיקת השאפתנות הנוצרת בקרב קבוצה של טייסים תחרותיים, ויקטינו את סכנת איבוד כושר השיפוט שלהם?
אכן שאלות מטרידות. מה קורה ואיך קורה בחיל האוויר שאין בו עדיין גורם אחראי ואמיץ דיו כדי להתייצב ולרסן קצת את ה"נערים"?... מוכשרים, אמיצים, נלהבים ואחראים ככל שיהיו, הם עדיין בני-אדם מוגבלים.
