הצנזורה החדשה שמצא לנכון ראש הממשלה להטיל על מסמכים מסווגים מקום המדינה, כאשר אלה אמורים היו לצאת לאור בתום תקופת הגבלתם, אינה אלא מדיניות של בת-יענה הטומנת את ראשה בחול. מן המסתורין שאופף אותה אפילו נודף ריח דיקטטורי מבאיש.
הדברים אמורים בהגבלה שרירותית ובהפרה בוטה, בריש גלי, של חוק חופש המידע, שאותו הגדיר בשעתו בית המשפט העליון, בכבודו ובעצמו, כ"חוק מדריך".
על-פי הגזירה החדשה, מידע שאמור היה להשתחרר לעיון הציבור ולמחקר היסטורי, בתום 50 שנות-חיסיון, ייגנז מעתה לשני עשורים נוספים. כל זאת כאשר לפחות חצי מדינה כבר יודעת ממילא את מה שבנימין נתניהו מבקש להסתיר ממנה ומאותם מעטים שמן הסתם עדיין אינם יודעים.
עוף השמים
האירוניה של המציאות היא בכך שבמדינת ישראל חלה הצנזורה הביטחונית על חומר כתוב בלבד, האמור להתפרסם ברבים. היא אינה מוקפדת, לעומת זאת, על דברים שנאמרים בעל-פה. כך, למשל, כאשר שר הביטחון או הרמטכ"ל מופיעים בפני פורום ציבורי, הם עלולים, בתום-לב ושלא במתכוון, לפלוט מפיהם משהו שהשתיקה עדיין יפה לו, ואז עוף השמים הוא זה שמוליך את הקול; וכבר היו דברים מעולם, ודי לחכימא ברמיזא.
ממדינה כמו ישראל, הניצבת איתנה על רגליה, מצופה להתמודד, ללא מורא וללא משוא-פנים, גם עם פאשלות ועוולות ביטחוניות, שנגרמו לאזרחיה מבפנים ולאויביה מבחוץ. איך אמר איוב? "את הטוב נקבל מאלוהים ואת הרע לא נקבל"?
מלוא הזכות
לציבור הישראלי של היום יש מלוא הזכות להתבשר על החלטות שגויות שקיבלו בשעתם מייסדי המדינה וראשיה, גם אם אלה היו כרוכות בהפרה גסה של זכויות-אדם, בחיפוי על מעשי-פשע, או ברדיפת מתנגדים פוליטיים. אחרי ככלות הכל זהו אחד מיסודותיו המוצקים של משטר דמוקרטי וחלק אינטגרלי מתשתיתו הבסיסית.
ועוד תזכורת למי ששכח: בכל מקרה, המיתוסים הגנוזים של פעם כבר נופצו מזמן וחלפו מן העולם. כך או אחרת, גם אותם גופים ואישים שאכן סבלו בעטיים ממבוכה כלשהי - הם היום חסינים כסלע איתן וכבר פיתחו, כלפיהם, עור של פיל.