הנה הם שוב הם יורים. הם פוגעים. הם מנסים אותנו, כמי שחשים ויודעים כי " שקט הוא רפש", במאמר בית"ר. אבל מי שמשחק באש זה אנחנו, שלא מגיבים תגובה חריפה, כתגובתו של אדם שמישהו יורק לו בפנים – בז לו ומשפילו. מטריד אותו. מאיים עליו ואף ממש – טיפ-טית רוק – את איומו.
יום שישי. מבזקון אינטרנטי משעת בוקר מאוחרת: "בוקר לא שקט: לאחר שפגעה רקטת גראד באזור מגורים באשקלון, התפוצצו שני פצמ"רים במועצה אשכול". בסוף זה ייגמר – כולם יודעים איך. ברקטה הבאה, או בזו שתיירה אחריה, מישהו ייפצע, אולי אף ייהרג.
ייהרג ובל יעבור? לפי שעה תגובת ישראל מתונה, מאופקת, מידתית (אלא מה), טפטופית. תגובה צפויה, מותנית, כזו ששומרת – על מה בעצם? – לא לשבור את הכלים; לא להפר את "ההבנות"; להיוותר אימפוטנטית.
גם לאחר "
עופרת יצוקה", אשר הייתה אמורה לשקם, כביכול, את כוח ההרתעה - ישראל עדיין אינה רואה בחומרה יתרה את העובדה שאויביה יורים טילים על שטחה, פוגעים במרכזה של עיר ואם בישראל, משיבים את הפחד והחרדה ללבם של מאות אלפי אנשים בערים וביישובים ב'עוטף עזה', עילה לתגובה חריפה, מרתיעה.
הנה תמונת כן השיגור המאולתר ועליו הצינור הרקטי המצחיק, העלוב, הפרימיטיבי. לא טיל כזה נורה היום אלא דגם אחר, גדול ומשופר, משודרג, מאיים יותר, פוגעני יותר. טיל קטלני. סופני. טיל הורג. בפעם הבאה – שלא נדע – הטיל לא יחטיא "במטרים ספורים". פגיעתו תהיה קטלנית.
זו אינה סברה. זו אינה השערה. זו אינה תחזית. זו אינה נבואה. זו עובדה. מה שהיה הוא שיהיה. אלא אם ישראל תחליט לשבור את הכלים, לשנות את חוקי המשחק ולכפות על החמאס כללים חדשים, קשיחים, בלתי מתפשרים, אשר יהפכו את המשך הירי לבלתי כדאי; כללים חדשים לפיהם אם יירה טיל גראד נוסף אל תוך יישוב מאוכלס – דמם של היורים תהיה בראשם. הירי ימיט עליהם אסון. לא פחות.
מצפצפים עלינו. יורקים עלינו. בזים לנו. משפילים אותנו. יודעים, כי ישראל לא תגיב תגובה שתחרוג מהדפוס השגור שלה, כי ישראל שפויה ולא משתגעת.
בעוד תושבי ישראל מסיימים קניות וסידורים אחרונים לקראת שבת, מאחלים זה לזה 'שבת שלום ומנוחה', שוב נידפים באוויר אדיה של הסלמה בחזית הדרום ותהייה, מה יילד יום, מה ומתי ישוגר בלילה, ויהפוך שבת מלכה לבנה לשבת שחורה.
שוב קיבלנו תזכורת. שוב חטפנו סנוקרת. ושוב אנחנו רואים בנתז הרוק הזה טיפת גשם ( עד מתי – עד ההרוג הבא?), משקרים את עצמנו, ממשיכים בשגרת יומנו, נכנסים לעוד שבת של נמנום נעים ורך, מקווים שלא יאונה לנו כל רע ושדבר לא ישבש את התוכניות לסוף שבוע רגוע. אשרי המאמינים.