זה הפך כבר לעניין של מסורת: מדי יום שישי בצהריים מתכנסת לה הקהילה הבולגרית של יפו לחגיגה קולינארית במסעדת "שרה", שברחוב יהודה הימית 2. באותן שעות כבר יגעה פאני, אשר על המטבח, על תבשיליה, בוחנת אותם בשבע עיניים, בידיה האמונות, לבל יתפספס בהם, חלילה, משהו.
גם אנחנו, שאיננו נמנים עם אותה קהילה גאה, נוהגים בימי השישי לחבור למפגש הנוסטלגי של יוצאי בולגריה ב"שרה" ולדסקס איתם שם, עד לבוא הארוחה, את אירועי השבוע החולף.
ואז, על בטן מקרקרת, אנו מזינים את עינינו בלוח השחור שתלוי על הקיר ושבו חקוק, בגיר לבן, התפריט היומי. כמו בולגרים בדם אנחנו מזמינים, כפתיח, מנה של ביורק - פלפל אפוי בתנור, ממולא בגבינה לבנה וחלומית, ולצידה צלוחית של לוטיניצה - פלפל אדום גרוס - עם לחם לבן, תוצרת-בית. אחרי מנת הבריאות השופעת הזאת מגיע תורו של מרק השעועית הביתי, כזה כמו שרק פאני יודעת לבשל.
מנות בריאות
מן המנות העיקריות אנחנו נדלקים, כהרגלנו, על כבדי העוף שעל האש, בתוספת של תרד מהול באורז. רופאת המשפחה שלנו בקופת החולים הייתה, מן הסתם, מעניקה לנו ציון לשבח על שאנו ממלאים בדרך זו את החסר בוויטמין "בי.12", השופע ברזל, שכל כך דרוש לגופנו. גם מנתה של בת הזוג שופעת לא פחות בריאות: קציצות-קבב עם תרד - שתי מנות מצמיאות שאותן אנחנו מרגיעים בתה קר ובפנטה.
אבל החגיגה הקולינארית לא תהיה מושלמת בלעדי קינוחי הבית. מן המקרר נשלפות, בזו אחר זו, מנת אשורה - מקפא-חיטה שמיימי עם אגוזים ןעטוי בקינמון, וקרם-קרמל, שפתיים ישק - שני מעדנים החביבים במיוחד על יהודי בולגריה. את אלה מלווה, אחר כבוד, קפה טורקי ניחוח ודומיננטי, המעמיד אותנו על הרגליים, אבל שגם מזכיר לנו, לרגע מצמרר, את כאב הראש שמסב לנו
ארדואן.
לשולחננו מגיע עכשיו נסים, בעל הבית, כדי לעשות איתנו את החשבון: 180 שקל לארוחה לשניים, כשאנו מוסיפים, כמנהגנו בקודש, תשר של 15 אחוז עבור שרות מצויין. ביום שישי הבא (עלינו לטובה) נשוב, בעזרת ה', ונחגוג ב"שרה".
