בסרט צרפתי ידוע, רואים שני מצבים מנוגדים של תסריט-חיים, בעקבות שינוי מזערי של נסיבות:
במצב א' הבחורה מצליחה לחדור לרכבת בטרם תיסגר עליה הדלת. במצב ב' היא מאחרת, חוזרת לביתה במועד בלתי צפוי, ומכאן והלאה הגורל מזמן לה לחוות, ולנו לחזות, בתסריט אלטרנטיבי, שונה בתכלית השינוי מהתסריט הקודם.
מכאן לענייננו - בתיאור שכולו לקוח מהמציאות, תוך השמטת פרטים מזהים.
דיירים שרכשו דירות מגורים, פנו אליי כדי שאכין עבורם חוות דעת מקצועיות לגבי הפגמים שנפלו בדירות. הכנתי את חוות הדעת, אלא שבנסיבות העניין פסל בית משפט השלום את ממצאיי אחד לאחד, ונתן פסק דין שונה בתכלית השינוי מהמסקנות שבחוות דעתי.
במצב דברים זה, לכאורה, הגשתי חוות דעת מנופחת, מתוך (כנראה) שיקולים זרים והטעיית הלקוחות, והא ראיה - פסק הדין שלא קיבל את ממצאיי והוא מדבר בעד עצמו.
ומכאן - השאלה של הדלת המסתובבת: להשאיר את המצב כהווייתו ולא להגיש ערעור, או להגיש ערעור?
הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, שנסב בעיקר על פרשנות שגויה של בית משפט קמא לגבי פרטי הליקויים, ובכללם מיגון דלת כניסה, הוראותיו של תקן 1205.3 לגבי מידות התקנה של כלים סניטריים, התרופה למדרגות בלתי תקניות - האם להרסן או להשאירן, ועוד.
כמקובל, נקראו באי-כוח הצדדים לדיון בבית המשפט המחוזי - ואל ב"כ התובעים הצטרף התובע ב', ששמע את דברי בית המשפט בפנייתו אל התובעים.
השופט המחוזי פנה אל ב"כ המערערים וניסה למנוע ממנו המשך הערעור, בטענה כי הוא עלול לספוג הוצאות כבדות. מומחה התובעים עמד להסכים ולמשוך את הערעור, אלא שברגע זה קם התובע (המערער) ב', וטען כי הוא שילם פיקדון וערך ערעור - לא על-מנת שירתיעוהו, אלא על-מנת שערעורו יישמע עד תום, ובסופו יינתן פסק דין. על-אף הסיכון הכספי? כן.
לאמור, ניסיונו של בית המשפט להיפטר מהערעור וכמעט-הסכמה לכך, היו בבחינת דלת מסתובבת נוספת, שבמקרה - בזכותו של התובע ב' - הסתובבה בכיוון הנכון ובזמן הנכון, שכן פסק הדין של הערעור - הפך את היוצרות, תוך קבלת חוות הדעת המקצועיות של התובעים.
פסק הדין של הערעור קבע כי פסק הדין קמא טעה שוב ושוב כאשר נקט בפרשנות שגויה של פרטי ליקויים תוך זילות התקנים ותקנות הבנייה.
