כל החוקר וקורא על שואת היהודים, יחדיו עם כלל עמי אירופה, אינו יכול להשתחרר מפליאה עצומה, מתהייה שאין לה חקר, כיצד זה חיילים גרמנים הנחשבים כנורמטיביים, המשתייכים לאומה הנחשבת לאומת בני-תרבות הפכו לפתע לחיות צמאות דם השוחטים מטעמי דה-הומניזציה כל שניקרה בדרכם.
למעט מטען תורשתי רצחני אשר הועבר לגרמנים מה'הונים' וה'טטרים' בפרוס האלף השני לספירה, אלו היו מתחריהם של הגרמנים בני ימינו ברצחנותם, הרי הסיבה נעוצה בהגדרתנו: בן תרבות מהו?
אנו מדמים בנפשנו כי בן תרבות הוא זה המבלה זמנו באופרות וקונצרטים, מעביר יומם וליל בקריאת כתבים וספרים, מתלבש נאה ומוקפד, נימוסי שולחנו הם לעילא ולעילא ולא היא. בן תרבות הוא אותו האדם סובלני המסוגל באמת ובתמים (ולא רק מהשפה ולחוץ), לקבל את האחר ותרבותו. בן תרבות הוא זה אשר קיבל ללא עוררין את התזה כי "איני מסכים ולו למלה אחת מדבריך אך אלחם עד טיפת דמי האחרונה לאפשר לך לשאת דברים אלו" (למעט כאשר דברים אלו גולשים להסתה מכלילה).
ומכיוון שזה הוא מדד התרבות ואין בלתו (יריעת המאמר אינה מאפשרת להרחיב בנושא), הרי שרובנו איננו בני תרבות. תרבות כמוה כפורנוגרפיה, הינה עניין של גיאוגרפיה. האירופאים שהגיעו לסין ויפן במאות הקודמות ראו ב"ילידים" אנשי פרא חסרי תרבות. הפלא ופלא, היפנים והסינים ראו דווקא באירופאים משוללי כל תרבות. והמסקנה, עלינו לקבל את תרבותו ומנהגיו של האחר גם במידה שהינם שונים ממנהגינו ו"תרבותנו".
לפי המדדים לעיל הרי שגם חיילי הצבא הגרמני וגם חיילינו המגרשים יהודי "גוש קטיף" לא היו ואינם בני תרבות. השנאה לאחר היא שהדריכה ראש וראשון את מקבלי ההחלטות ואלו המופקדים על "ההכנה המנטלית" לגרוש. השנאה לאחר היוותה מצע נוח לאותם גידולי הפרא שהוטמעו במוחם של חיילינו דרך "ההכנה המנטלית" כהקדמה לגירוש "גוש קטיף".
כמובן שקיימים יוצאים מהכלל לאמור לעיל. גם אותו בן תרבות לאמיתו, על-מנת שיוכל להילחם באויבו, כדי שיוכל לקטול את הקם להורגו אינו יכול להישאר אדיש, הוא חייב לפתח סוג מסוים של דחייה, דה-לגיטימציה ואף שנאה לאויבו על-מנת שיהיה מסוגל לתקוע כדור בין עיניו, שהרי בני אנוש אנו ולא נוצרנו (לכאורה) לקטול האחד את השני, שלא לצרכי קיום חייתים-קמאיים. רגשות אלו הינם צורך קיומי על-מנת להגן על נפשנו לבל תתבלע וכך אנו מוצאים צידוק נפשי למעשי קטל שהינם בתנאים מסוימים בלתי נמנעים.
הדברים לעיל מתבהרים, אפשר וגם האסימון נופל באשר לסיבות אפשריות לשואתנו, כאשר מעיינים במאמרו של רון פלסלר אשר פורסם בעיתון הארץ בתאריך 6 אוגוסט 2010. הכתבה עוסקת בראיון ובו חוויותיו של קצין (כנראה זוטר), תכנת מחיל האוויר שהשתתף בגירוש גוש קטיף. דרך עיניו אנו למדים מה היו תחושותיו וניראה שתחושות כלל החיילים המגרשים. הממצאים והמסקנות מזעזעים.
חיילי צה"ל המגרשים עברו תהליך של "נאציפיקציה" דרך "ההכנה המנטלית" הצה"לית לגרוש, לא במהות, לא מהפן האידיאולוגי כמובן, אך בהחלט מהפן ההתנהגותי.
אין כאן הכוונה לעשות "שוב" שימוש בזכר השואה על-מנת להצדיק את האמור אלא לערוך הקבלה בין נושאים התנהגותיים בלתי ניתנים להבנה בהגיון פשוט, של התנהלות חיילים גרמנים בשואה ובה במידה דרך "ההכנה המנטלית" וגרוש גוש קטיף על-ידי חיילים ישראלים.
שתיקת עשרות אלפי החיילים המגרשים בדיעבד משך חמש השנים שחלפו מאז 'גרוש גוש קטיף' זהה לשתיקת החיילים הנאצים בדיעבד אשר חזרו לביתם לאחר מעשי הטבח המזעזעים ביותר בהיסטוריה האנושית וכאילו לא כלום, חזרו לעיסוקיהם, ללימודיהם, לעסקיהם, לחייהם כפי שהותירום לפני המלחמה. כך גם חיילינו המגרשים. הם לא יצאו מהארונות, לא טרחו להיחשף, לא ניסו להסביר את מעשיהם, לא היכו על חטא. שטיפת המוח, זו "ההכנה המנטלית" שעברו לא רק הכינה אותם לגרוש חסר רחמים, "הנחוש והרגיש" (כן, וודאי). "ההכנה המנטלית" הפכה את המגרשים לנכים נפשית לכל ימי חייהם, "זומבים" חסרי נפש, הנעים ונדים בין שמים וארץ, נשמות תועות אשר קברו את מעשיהם האכזרים מתחת לשכבת "הכנה מנטלית" פורצת ומעוותת המוח האנושי. יש לקרוא את הראיון המדובר ולהזדעזע (מצורף בהמשך).
"גאוות יחידה", "שליחות לאומית", "צורך השעה", "מצילים את עם ישראל".... נישמע מוכר? כך התנהלה גם "ההכנה המנטלית" הנאצית להשמדת היהודים והצוענים. אכן המסרים הנאצים לחייליהם היו חריפים יותר שהרי בהשמדת יצורי אנוש היה המדובר בעוד שבענייננו זה, המדובר "רק" בגירוש יהודים, אך האמצעים שננקטו להביא את החיילים להינתקות רגשית קיצונית ממעשם הנפשע תוך שממלאים פקודות באופן רובוטי, הינם זהים.
עלינו לבדל את שלשת המעגלים אשר הגו, החליטו, תכננו וביצעו את פשע הגרוש:
על מקבלי ההחלטות חבל להכביר מילים. הללו היוו חבורת נוכלים המורכבת מאופורטוניסטים אשר ברשו הצידה בבוז את טובת עם ישראל למען סיפוק מאווייהם האישיים, הפוליטיים הצרים. אין לחסוך במילות גינוי להללו, הם הוציאו עצמם הלכה ולמעשה מהעם היהודי. העובדה כי עדיין הינם מקבלים פתחון פה למרות מעלליהם המזוויעים אומרת ראש וראשון עלינו ועל כך כי איננו בני תרבות. מנהיגם כבר משלם את המחיר והשאר,
אהוד אולמרט בדרך לשלם המחיר, ציפורה הפכה לבלתי רלוונטית ודב ויסגלס הנלעג, נותר נלעג.
אלו ציוותי הפסיכולוגים ומהנדסי שטיפת המוח להמונים אשר תכננו את מעשה הנבלה של "ההכנה המנטלית" תוך שצובעים אותה במנות גדושות של מתק שפתים נכלולי. אנשים אלו חייבים, אבל חייבים לעמוד לדין ולשלם על פשעיהם כנגד המתיישבים והעם היושב בציון כולו (לא נערוך כאן השוואה לחיית אדם ידועה מעברנו מפאת התחשבות ברגשות הקוראים). על מעגל זה יש למנות גם את שופטי בית המשפט העליון הישראלי אשר בעוותם את הדמוקרטיה תוך אישור הגרוש יזכרו לדראון עולם.
אלו הם החיילים שטופי המוח אשר שימשו כמריונטות, כבובות סמרטוטים בידי נוכלי המעגל המתכנן והמעגל המחליט. אלו היו הבובות המרקדות בקצות החוטים במחזה הסוריאליסטי והנפשע של הגרוש.
יש אמת מסוימת בדברי נאצים מהמעגל המבצע הגרמני דאז אשר טענו כי אך מילאו פקודות ואינם אשמים לכן במעשי הזוועה. ניתן להבינם, אם כי אל לנו לקבל את הטיעון מאחר שמרמז כי האדם הינו מכונה ללא רגשות אשר מסוגל לבצע כל מעשה זוועה מאחר שקיבל פקודה לעשות כן, בלא שמסוגל להבחין בפקודות בלתי חוקיות בעליל. ואכן, טיעון זה לא עמד להם בפני משפט האומות.
תובנה מרכזית מהמאמר המדובר בהארץ מלמדת עד כמה חיוני הלימוד וההעשרה של הציבור בנושאי יהדות ציונות ודמוקרטיה. הקצין המפנה היה, יחד עם מרבית חבריו (לפי עדותו) שמאלני אשר נושאי ארץ ישראל, יהדות וציונות לא היו כוס התה שלו כנראה עוד מבית הוריו וכנראה כתוצר של מערכת חינוך אשר מיקמה את האוניברסליות ויפי הנפש הניו אייג'י הנלעגים במקום גבוה משמעותית מערכי יהדות, מוסר, ציונות ודמוקרטיה.
"ההכנה המנטלית" הוטמעה בנפשם של חיילים אלו באורח מוצלח. קשה להאמין כי אנשים שחונכו לערכים אחרים, יהודים וציונים היו נשבים כה בקלות בקיסמי מנטרות אידיוטיות, כה מופרכות ומטופשות עד כי המתבונן השפוי וודאי מתפלץ לנוכחם, ובכל זאת אלו המנטרות אשר לשו את המוחות הצעירים הנוחים ממילא ללישה מפאת חוסר מטען אידיאולוגי נאות והפכום לרובוטים ממלאי פקודות. האטימות הנפשית המחשבתית והפיזית שהפגינו המגרשים רק מחזקת טענה זו.
אין להשתמש בצה"ל למבצעים מעין אלו. באם לא קיימים כוחות אחרים המסוגלים לבצע הרי שאין לבצע, ממש כפי שמדינת ישראל לא יוצאת עד היום לחיסול המפעלים הגרעינים של אירן מסיבות טכניות, צבירת כוח ומדיניות. כאשר ישנם אילוצים שכנגד ואלו הינם אשר תקפים, הרי שלא מבצעים, אלא באם קלו כל הקיצים וזה לא היה המצב דאז. מלחמת לבנון השנייה הכשלונית להחריד הינה התוצאה הישירה של ביצוע הגרוש על-ידי צה"ל. סביר להניח כי עוד מעשה נפשע כגון-דא ובסדרי גודל זהים או נרחבים יותר יגרמו לשבר בל יאחה בין חלקי העם ובכך לחיסולו של המפעל הציוני מכל וכל. ראו הוזהרתם.
גרוש גוש קטיף במתכונתו דאז מעיד כי ההנהגה הישראלית נקטה בדרך של "יחרב הבית", הבית של כולנו ולא רק של מתיישבי גוש קטיף, בדרך של "האמצעים מקדשים את המטרה". הקרע הנורא בעם מעיד על כך. זו גישה אינפנטילית אשר מעצימה את התחושה כי נוכלים פוליטיים הגו וניתבו אותה כמענה ל::"כעומק החקירה כן עומק העקירה", באשר קשה למצוא רציונל תקף אחר לאשר נעשה אז.
ללא ספק אותה פסיכולוגיית "ההכנה המנטלית" לחיילים, נערכה בממדים לאומיים כדרך הנדסת "פסיכולוגיית ההמונים" אשר "הוכנו מנטלית" על-ידי אותם נוכלים הוגי הגרוש.
אלו אינם דברים בעלמא. אין כל ספק כיום כי שופטים עליונים שטופי אג'נדה שמאלנית קיצונית, כמו גם מנתבי תקשורת לאומית, רובם ככולם מהרדיו העיתונות והטלוויזיה, שיתפו פעולה בלב ונפש חפצה, בששון שמחה ושנאה לאחר, לשם זריעת סם ההרגעה להמונים, כמי שהורו להם נוכלי הגרוש. כל החבורה הנפסדת והרעה הלזו יצאה נקייה, ללא עונש, זה עדיין מחכה להם, אם בחיינו ואם לנוכח מפץ שרביטו של שר ההיסטוריה, לאחר שייספו לדראון עולם. כך או אחרת, לא ניראה כי יהיה מי מהמעורבים שיינקה.
להוותנו, יותר משהדבר מעיד על אותה חבורת הנוכלים משוללי העכבות שהגו וביצעו את הגרוש הרי שהדבר מעיד עלינו כולנו. אנו ראינו את הקולות, שמענו את הדברים, אמורים ההינו להבין כי לנגד עינינו מבוצע פשע כנגד העם היהודי, אמורים היינו לדעת כי אנו כולנו נתונים להשפעה שוטפת מוח ציבורית. ואנו? התהפכנו לצד השני והמשכנו בנמנום הישרים שלנו, מנקים את מצפוננו בכך כי ידנו לא הייתה במעל. ובכן ידנו כולנו הייתה גם הייתה במעל. חורבן הדמוקרטיה, עליית שלטון רודני וטוטליטרי - כולם הינם התוצאה של האלם שגוזרים על עצמם אנשים טובים וישרים. אנו, בשתיקתנו, בהתעלמותנו מהסובב אותנו, אנו איפשרנו את המעשה הנפשע הזה כנגד עצמנו ובשרנו. אנו אשמים לא פחות מהצמח המתמקמק הלזה בבית החולים.
המסקנה הנחרצת היא כולה מכוונת לעבר פתיחות. היו בינינו מוכיחים רבים בשער אשר התריעו מבעוד זמן כנגד הנבזות, השנאה וחוסר התוחלת במעשה הגרוש. רובנו אטמנו אוזנינו, טחו עינינו מראות ומכאן כי יש להטות אוזן למוכיחים בשער יהיו אלו אשר יהיו, משמאל, מימין, חרדים, דתיים, חילונים. אטימות וגבהות לב הינם המרשם לכישלון ול'דה-הומניזציה'. הנחרצות והחתירה להישג הינה חיונית, אך רק במידה שמיצינו את כלל השיקולים על כלל האלטרנטיבות האפשריות על-מנת להגיע לתובנה מושכלת, משוקללת. רק משעברנו את תהליך החשיבה האישי והציבורי באורח נאות תוך ביקורת ובקרה, תוך שמסננים שיקולים אישיים וטפלים, שאינם ממין העניין, רק אז עלינו לחתור לביצוע המשימה בנחרצות מרבית.
גילוי נאות, מחבר המאמר היה כל כולו, באומר ובכתב, נגד מעשה גרוש גוש קטיף בזמנו מטעמים רציונליים שונים. עניני מוסר ויהדות היו לנגד עיניו ברקע לרציונל הברזל, כי הגרוש בדרך ובזמן שבוצע הווה מעשה אידיוטי אשר נבע ממניעים זרים, אישיים ומפלגתיים, המקעקע את אושיות קיומה של מדינת ישראל. הזמן שחלף מאז ושטף האירועים שחווינו אך מחזק את המסקנות הראשוניות דאז. אכן "אין לבכות על חלב שגלש", את הנעשה אין להשיב, אך יש למצער ללמוד הלקחים לגבי מעשינו בעתיד, לבל יישנו.
הקישור לראיון המזעזע של הקצין מגרש היהודים:
[קישור].
