מסגד מול מלון פארק בנתניה

איך לא חשבו על זה הפלשתינים אזרחי ישראל ובראשם הח"כים שלהם? להקים מסגד מול מלון פארק בנתניה, שם נקטלו בידי מתאבד פלשתיני 30 יהודים ו-140 נפצעו, בהסיבם לשולחן הסדר ב-27 במרס 2002. אם נשיאה של המעצמה החזקה בתבל, ברק חוסיין אובמה, שאנחנו מלחכים את פינכתו, תומך בהקמת מסגד בגראונד זירו בניו-יורק, מקום בו נטבחו כ-3,000 בני אדם בידי מוסלמים, מדוע לא ננהג כמוהו גם כאן בישראל? אם בארזים בארה"ב נפלה שלהבת, מדוע נדמו אזובי הקיר שלנו בישראל? כדי לשכנע שזכותם להקים מסגד שכזה, דווקא מול בית המטבחיים שהיה במלון פארק, יכולים הפלשתינים אזרחי ישראל לצטט את הנשיא האמריקני שאמר: "אני מאמין שלמוסלמים יש אותן זכויות לנהוג על-פי דתם כמו לכל אחד במדינה... חופש הדת כולל את הזכות לבנות מקום תפילה על קרקע פרטית... המחויבות שלנו לחופש דת חייבת להיות בלתי מעורערת". יוזמה שכזאת, הנשענת על התקדים האמריקני, תזכה כאן לתומכים יהודים רבים: ארגוני השמאל יעתיקו את מוקדי ההפגנות משייח ג'ראח לנתניה; נשות מחסומי ווטש ינטשו את משמרתן ויעקרו למלון פארק; עיתון הארץ יסתער על הפשיסטים שיפגינו נגד הקמת המסגד, וייצא במאמרי מערכת למען השמירה על חופש הדת בישראל; הקמים "על צד שמאל" כאן באתר, יציפו אותו במאמרי תמיכה בהקמת המסגד ויתריעו נגד הפגיעה בזכויותיהם של ערביי ישראל, דוגמת הפגיעה בזכותם הבלתי מעורערת של הבדואים לבזוז את קרקעות המדינה בנגב; בקמפוסים בארה"ב יופיעו אקדמאים, סופרים ואנשי-רוח ישראלים שישמיצו את המדינה ויקראו להטלת סנקציות על ישראל אם לא יוקם המסגד לאלתר. כמה עצוב, כזה הוא העולם בו אנו חיים...