1 |
|
|
אני אוהב לקרוא את מסותיך. לעיתים מסכים עם תפיסותיך ,לעיתים לא.
פרופ' שמואל גורדון אינו הבעיה, בטח לא מהיבטה המוסרי.
היא הרבה יותר שרשית, יותר עמוקה ושנותיה - שנות דור.
אתה, כלוחם בצנחנים במחוזות בחרותך - קורא כיום, עם פרסום "הפרוטוקולים" של אותה מלחמה ארורה ביוה"כ 73, כיצד התנהלו פרנסי המדינה ואיזה רעיונות עוועים העלו כאפשרות - לנטוש את הפצועים - בבחינת, מי שיכול להגיע אל קוינו - יגיע , ומי שלא........(משאיר את תאור הסיטואציה, לך).
לקחתי חלק במלחמה זו בצפון. שנה קודם לכן נפצעתי קשה במהלך פשיטה בעומק לבנון. שמעתי את הרופא מפטיר אל המג"ד שעה ששכבתי בתאג"ד (נים-לא-נים, עם הכרה ובלעדיה....מצב מחורבן לכל הדעות):" הוא לא יצליח להגיע לביה"ח ולכן נעביר אותו רק במסוק האחרון....."(כמוהו -הזדרז גם נציג קצין העיר חיפה שדרכו אצה לו לבית רעייתי - עם הודעה ש"בעלך נפל ומחר נודיעך את מועדי ה.... והסידורים לקראתה" ).
הווה אומר : עבור חלק מאותה קודקודיה (ואין כוונתי לדדו שנעשה לו עוול בל יכופר) ועבור אותם דרגים מדיניים , בית הגידול של השחיתות בהתגלמותה - היה שוויינו כשווי כקליפת השום. שמשנו כולנו, אלה שלחמו בשדה הקרב, כאמצעי לקבע אותם בכסאותיהם ולהמשיך לחטוא בחטא יוהרתם -ותו לא.
ישנם עוד מבצעים רבים, חלקם עלומים מאזני הציבור ועיניו מכח חוקי חסיון קיקיוניים שמטרתם -עלה תאנה על ערוות המתייהרים ולא שום סיבה אחרת הנוגעת בבטחון המדינה. 37 שנים נשארו פרוטוקולים אלה בגינזך עבש , הצהיבו והעלו טחב . מדוע?.......
לשם מה צריך היה בכלל את אותה ועדת אגרנט שממצאיה כיום מתגלים במלא אפסותם....
האם אי אפשר היה לפרסמם בסיום המלחמה ולהפיק את הלקחים המתאימים כדי למנוע חרבונות בארועים מלחמתיים שהיו עד היום?..
לאלהים פתרונים כיצד מתנהלת המדינה הזו.
מכאן, שכל הצהרותיו "המלומדות" של פרופ' גורדון אינן שוות, מבחינתי, אפילו רפרוף, בטח שלא דיון רציני. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
עתלית |
|
2 |
|
|
הסיפור הזה צץ לעתים מזומנות, בדרך כלל בהתיחסו לסטודנטים לאוירונאוטיקה בראשית שנות השישים ולתרגיל שניתן ע"י פרופ קוגן ז"ל.
הפעם הרחיק הכותב עדותו לשנות השלושים.
ובכן: להדם. אמנם, איני יודע מי ממציא הסיפור אבל ידוע לי שאינו נכון.
ואגב, מסיבות שלא כאן המקום לפרטן, חישוב זרימת דם מורכב הרבה יותר משל מים או אוויר, ולכן איננו חומר לתרגול לסטודנטיםץ |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
קלמן1 |
|
3 |
|
|
10, כל הכבוד על המובאה, הקצרה והקולעת. עוד נדבך לטענה, (הדורשת כמובן הוכחה) שסף הרגישות המוסרית (בממוצע) אצל מדעני הטבע, גדול פי כמה מסף הרגישות המוסרית על מדעני הרוח. אני מאמין שמדעני הטבע רואים עולם בהתהוותו, ונוצר אצלם (בממוצע) איזון, בין העולם הרעיוני לעולם הגשמי, בעוד שאצל מדעני הרוח, הכל אויר, רוח, אין שם משקל נגד לדמיון, ולריק. לכן אם תפלגו את הכותבים כאן בין אמונה בדרך ובין תבוסתנות, תמצאו לדעתי בצד המאמין, יותר מהנדסים, יותר אנשי תעשיה, יותר אנשי עמל - ובצד השני תמצאו, ארטיסטים (שחקנים), סופרים (כותבי ספרים, וסופרי שטרות, חלקם, לדוגמא, אולמרט יש לוגם ספר וגם טלנסקי/הולילנד , או עמוס עוז עם הספרים הרבים ועם הפרסים הטמאים מגרמניה - גם וגם), מחזאים, במאים, זמרים, משפטנים, מורים, פוליטיקאים מקצועיים. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
איש עצוב |
|
4 |
|
|
|