הקפאת הבנייה: גם האמריקנים יודעים לרמות

האמריקנים תרגמו את עמדתם המסורתית נגד ההתנחלויות לדרישה תקיפה להקפאת הבנייה בשטחים, וכללו בכך את שכונות ירושלים, במאמץ לדרבן את אנשי הרשות הפלשתינית להיכנס למו"מ ישיר על הסדר/שלום עם ישראל. (בדרך סחטו מבנימין נתניהו הצהרה על הסכמה להקמת מדינה פלשתינית, במסגרת ההסדר, בצד ישראל.) הדרישה להקפאת הבנייה הפכה במהירות לעץ גבוה אליו טיפסו הפלשתינים, שהתנו הסכמתם למו"מ ישיר בביצועה. אבל מפה ומשם, עד שהאחרונים התרצו, חלפו כמעט כל החודשים שהוקצבו על-ידי נתניהו ליישום ההקפאה. עכשיו הם מאיימים לפרוש מהשיחות אם לא תהיה הארכה של ההקפאה. האמריקנים לחוצים מהאיומים ומדימוי הכישלון, דורשים מישראל להסכים להארכת תקופת הקפאת הבנייה. "רק" לחודשיים-שלושה (90-60 יום), כדי שהכישלון לא יתפוס את ממשל אובמה בתקופת מערכת הבחירות לקונגרס ולמושלי מדינות. ומה אחר-כך? האם הפלשתינים יסכימו לחידוש הבנייה? על כך ידידינו האמריקנים לא מדברים. לא בפומבי. כרגע הם רוצים הארכה זמנית לחודשיים-שלושה. אחר-כך, "אלוהים גדול"... נתניהו בלחץ. הוא לא יכול/רוצה להאריך את ההקפאה בלי סוף ולקבל על עצמו תכתיבים מסוג זה. אבל ממשל אובמה מפעיל לחצים כבדים על נתניהו, על-מנת שיסכים להאריך את הקפאת הבנייה וכך לא יוכלו הפלשתינים להודיע על פרישתם משיחות המו"מ הישיר. על-מנת להשיג מטרה זו, מנופפים האמריקנים גם במקל וגם בגזר בפני ראש הממשלה. מהו המקל? את זה לא צריכים לפרט. התנגשות עם ממשל אובמה, אחרי הבחירות בארה"ב, יכולה לפגוע קשה בישראל בכל תחומי החיים. הבעיה היא דווקא ב"גזר" – בתמריצים החיוביים שהאמריקנים מבטיחים לישראל תמורת ההקפאה. מובן שה"חבילה" עטופה במונחים חיוביים ומפתים על-מנת שקבלתה תאפשר כאן להציג את המהלך כהישג גדול. אבל, לא צריך להתלהב יותר מדי. מסתבר שהאמריקנים כבר למדו את שיטת הבזאר המזרח-תיכוני. על-פי מה שהתפרסם, בחסות הדלפות אמריקניות מכוונות, ממשל אובמה מציע לישראל כי יאמץ את ההבטחות והמדיניות שהתוו במכתבו של הנשיא הקודם ג'ורג' בוש לאריאל שרון לאחר ביצוע ההינתקות. בישראל ייחסו למכתב הנשיאותי ההוא חשיבות רבה, כי נאמר בו שבהסדר עתידי צריך יהיה לקחת בחשבון את המציאות הדמוגרפית בשטחים (רמז להכרה בגושי היישובים היהודיים בשטחים) ועוד ביטויים חיוביים בהקשר לזכות השיבה וכיו"ב. צריך לזכור, כי ממשל אובמה התנער די בבוטות ממכתבו זה של בוש כבר בתחילת הקדנציה בנימוקים שונים ומשונים. אין זה עניין קל שממשל חדש אינו מקבל הצהרות/עמדות פורמאליות שניתנו בכתב על-ידי ממשל קודם. מהלך כזה אינו מוסיף תוקף לאמינות אותו ממשל. מי לידנו יתקע שהממשל לא יבחר להתנער, להתכחש, לערבויות או להבטחות שהוא נותן במערכת יחסיו הבינלאומיים, כשהדבר נוח לו ברגע נתון. אומנם בדרך-כלל נהוג שישנה רציפות שלטון, והסכמים שממשל חותם והמחויבויות שהוא נוטל על עצמו מכובדים על-ידי ממשל חדש, כל ממשל. אבל במקרה המדובר, על-רקע השינוי המדיני שאימץ הנשיא אובמה בכל הנוגע לסכסוך באזורנו, חיפשו אנשיו כל סדק או תירוץ על-מנת להתנער ממה שהבטיח קודמו בתפקיד. עכשיו הם באים עם אותן הבטחות ומציעים אותן מחדש בתמורה להארכת ההקפאה בחודשיים. הם מוסיפים עוד כמה "סוכריות" לחבילה. לא כאלה שלא היו ניתנות ממילא. בפתיחת מושב הכנסת ביום שני (11.10.10) הודיע נתניהו על הסכמתו להארכת ההקפאה בתנאי ש... (הפלשתינים יכירו בישראל כמדינת העם היהודי) ההצעה נדחתה כבר לפני זמן על-ידי הצד הפלשתיני, ולשכת ראש הממשלה כבר הודיעה שהמגעים בנושא נמשכים. נושא הקפאת הבנייה חשוב, ומסתבר כי סביבו מתנהל מו"מ, באופן המזכיר התמקחות על מחיר הסחורה בשוק. נוצר רושם כי במערכת הזו כל הצדדים מרמים. הישראלים את האמריקנים, והפלשתינים את האמריקנים והישראלים, והאמריקנים את שני הצדדים. העיקר שכדור ה"כאילו" מו"מ יישאר באוויר והמשחק יימשך, ואם כבר ייפול אותו כדור - אז במגרש של הצד השני, ולא עכשיו...