בעיית תקופת צינון לאנשי ממשל ופקידים בכירים הפורשים לעסקים פרטיים איננה, כמובן, רק תופעה ישראלית עכשווית. הון ושלטון הם ידידים טובים מקדמת דנא, ובייחוד מאז הופעתה של המדינה המודרנית על בימת ההיסטוריה, שהרי אחד ממאפייניה של המדינה המודרנית, כדברי פרופ' שמואל נח אייזנשטדט המנוח, הוא "ניהול ענייני המדינה השוטפים על-ידי מנגנונים אדמיניסטרטיביים-ביורוקרטיים..." כמו גם "התפתחות ניכרת, גדלה והולכת, בהיקפה של הפעולה הפוליטית הבלתי-אמצעית וחדירתה ההדרגתית לתוך תחומי חייים רחבים - כלכלה, חינוך, וכיוצא בזה".
בעיה זו מככבת עתה במוסדות האיחוד האירופי לנוכח הצטרפותם של כמה חברי הנציבות האירופית בדימוס לעסקים פרטיים, אלא שבמקרה האירופי הבעיה היא יותר שלטון והון מאשר הון ושלטון.
הנציבות האירופית היא הרשות המבצעת של האיחוד, ומתפקידה ליזום הצעות חוק, כמו גם לעמוד על משמר קיום ההסכמים והחוקים האיחודיים. לכל אחת מהמדינות החברות יש נציג בנציבות האירופית הממונה על תיק ביצועי באחד מתחומי החיים האזרחיים, אך למרות שהוא נשלח לתפקיד על-ידי ממשלתו הלאומית, אין הוא אמור לייצג אינטרסים פרטיקולריים של מדינתו אלא רק את האינטרס הכלל-איחודי.
תפקיד הנציב הוא נחשק. רבים הם בעלי האינטרסים השוחרים לפתחו באמצעות אלפי לוביסטים השורצים בבריסל, בירת הנציבות האירופית. אין הנציב דואג שמא לא יגמור את החודש. משכורתו הבסיסית היא מעל 20,000 אירו לחודש והוא זכאי לקצובת אירוח חודשית בסכום העולה על 600 אירו לחודש. עם פרישתו מתפקידו זכאי הנציב ל"קצובת מעבר" חודשית בסכום של 40% עד 60% ממשכורתו הבסיסית, למשך שלוש שנים, וזאת בנוסף לגימלה חודשית לכל חייו (משכורתו החודשית של ניקולא סרקוזי היא 20,000 אירו ושל אנגלה מרקל 17,000 אירו).
אלא שחלק לא קטן מחברי הנציבות, עם תום תפקידם, זוכים למשרות בכירות נושאות-שכר-עתק בסקטור הפרטי, ובמקרים רבים בתחומים המושפעים ממדיניות הרגולציה הנטווית בחדרי הנציבות. ערכם של הנציבים בדימוס לחברות העסקיות הוא רב, מכוח המידע הפנימי שיש להם על עבודת הנציבות.
צ'רלי מק'ריבי מאירלנד, שסיים השנה את תפקידו כנציב לענייני השוק הפנימי של האיחוד האירופי, הודיע בחודש יולי לנציבות על כוונתו לקבל משרת דירקטור בסטארט-אפ בנקאי בבריטניה, NBNK. העניין הועבר מיד לוועדת האתיקה של הנציבות, אך מבלי להמתין לחוות דעת הוועדה, מק'ריבי התמנה לתפקיד. בסוף אוגוסט פרסמה הוועדה חוות דעתה, כי יש במינוי זה משום ניגוד אינטרסים. למרות זאת, הנציבות לא נקטה בסנקציות כלפי מק'ריבי אלא נכנסה עימו למשא-ומתן באשר למשמעות מסקנות הוועדה, ורק לאחר לחץ של דעת הקהל, שבא לידי ביטוי בכלי התקשורת, נכנסה לתמונה ועדת התקציב של הפרלמנט האירופי בסוף ספטמבר והעבירה החלטה כי התקציב המיועד בשנה הבאה ל"קצובת מעבר" לנציבים בדימוס יוקפא אם לא תנקוט הנציבות בצעדים החלטיים יותר בבעיית ניגוד האינטרסים. הלחץ התקשורתי והחלטת הוועדה הפרלמנטרית הפיקו הודעה מטעם הנציבות, כי היא מנסחת הודעה רשמית בדבר קיום ניגוד אינטרסים במשרתו של מק'ריבי, ובינתיים הודיע הסטארט-אפ הפיננסי כי תפקידו של מק'ריבי בחודשים הבאים יהיה פחות משמעותי, ולא תשולם לו משכורת דירקטור.
היה ברור כי ננקטים תרגילי התחמקות מצד הגורמים הנוגעים בדבר. הנציבות לא נחפזה לקבל החלטה שעשויה הייתה לפגוע בסיכויי ההתעשרות של חבריה עם פרישתם. העיתונות, מצידה, המשיכה בלחציה עד אשר הודיע הבנק בראשית אוקטובר כי לנוכח הנסיבות, והדיאלוג עם הנציבות האירופית, אין דרך שתאפשר לנציב בדימוס להמשיך בתפקידו.
מקרה זה אינו היחיד. העיתונות והפרלמנט האירופי לוחצים על הנציבות לנקוט מדיניות תקיפה יותר בסוגיית ניגוד האינטרסים. דעת הקהל האירופית אינה נוחה מכך ש-1.7 מיליון אירו יוקצבו בשנה הבאה, על-חשבון משלם המיסים, כתשלומי "מצנח זהב" לנציבים בדימוס הזוכים למשרות בכירות בעסקים אירופיים גדולים.
מק'ריבי אינו מקרה בודד: גם הנציב בדימוס פרהויגן קיבל משרה בכירה ב"רויאל בנק של סקוטלנד", והוא אף הקים חברת שדולה בבריסל, ומי שהייתה הממונה על קשרי החוץ של הנציבות, בניטה פררו וולדנר, מכהנת במשרה בכירה באחד מענקי חברות הביטוח העולמיות שבסיסו במינכן.
גם בשנים קודמות התחמקה הנציבות האירופית מנקיטת סנקציות במקרים של ניגוד אינטרסים, ומקרה מק'ריבי מוכיח כי רק לחץ דעת קהל באמצעות התקשורת יכול לעכב התפשטותה של תופעה פסולה זו, שבה העושים לביתם עלולים לעשות זאת בעזרת משלם המיסים.