אני נגד "חוק האברכים" ודווקא בגלל זה לא נכחתי בהפגנת הסטודנטים. נשמע לכם סותר? לא, ממש לא, ואני אסביר. לסטודנט הממוצע זה נשמע מתבקש: הוא עובד, לומד, עושה מילואים, מקיים את עצמו, בו-זמנית משלם שכר לימוד ולא מקבל שקל מהמדינה; הוא שומע על חוק האברכים ומבין שמדובר פה על הכיס שלו. שומע על התארגנות של הפגנה גדולה ומבין שעכשיו הוא נלחם בשביל עצמו, מה שנקרא "אם אין אני לי מי לי". מה שהוא לא יודע, זה כמה עובדות פשוטות שמציגות את התמונה של ההתארגנות הכביכול פרו-סטודנטיאלית הזו באור אחר. נשוב לשנת 1985; ביוזמתו של לא אחר מנשיא המדינה היום, מר שמעון פרס, נולד "חוק ההסדרים", אותו חוק שאחד מסעיפיו המרכזיים מתייחס לנושא האברכים, לתקצוב של אותם אנשים אשר תורתם אומנותם, שאינם יוצאים לעבוד ושאינם משרתים בצבא. כמובן שחוק זה יצר מצב מתמשך של אפליה בין אוכלוסיות, בעוד האחת משלמת שכר לימוד גבוה, תורמת את חובותיה האזרחיות; ואילו השנייה חיה על-חשבון משלמי המיסים. מה מסתבר? אם נסתכל על פוסטר ההפגנה, נראה שחתומים עליו גופים כמו: השמאל הלאומי, קדימה, מרצ, אופק. אלו רק חלק ממארגני ההפגנה, יש שמות ארגונים שהושמטו, כמו "הקרן החדשה לישראל" ועוד מספר של קבוצות אנטי-ציוניות שעושות ימים כלילות לפגוע בישראל ובתדמיתה. אולי עכשיו התמונה מתחילה להתבהר לכם, כשאני אומרת שאני נגד חוק האברכים ובגלל זה לא הייתי בהפגנה. הסטודנטים אמורים להיות דור ההמשך, הכוח המושך ומניע מהפכות חברתיות במדינה; עד היום, הכוח הזה יצא לרחובות רק כאשר זה נגע בכיס הפרטי שלו - לא בנושאים מדיניים ולא בנושאים חברתיים. המאבק הנוכחי של הסטודנטים חייב להיות חף מאינטרסים פוליטיים ומונע מרצון אמיתי לשינוי במצב הנוכחי המפלה. היכן היו אותם הסטודנטים פעילי קדימה כאשר ראש הממשלה אותו הם בחרו (מודה באשמה, אני לא בחרתי בו) גרם למצב בו הם מופלים לרעה, והאברכים קיבלו תקצוב בעוד הם עבדו, למדו ושירתו במילואים? נשיא האוניברסיטה העברית, מנחם בן-ששון, רותם את האוניברסיטה העברית לשבות בשל החוק, אבל הדבר לא הפריע לו לעמוד-מלכת כאשר המפלגה שלו, קדימה, העבירה כסף לחרדים בהיותו ח"כ ויו"ר ועדת חוקה. למה רק עכשיו? והיכן ערביי ישראל בכל הסיפור הנ"ל, הרי גם הם אינם משרתים בצה"ל ואינם עושים שירות לאומי. הם מנצלים את השנים בהן רובנו ממלאים את חובתנו האזרחית ומשרתים שירות צבאי מלא במשך שלוש שנים (או יותר), בעוד הם מנצלים זמן זה כדי ללמוד במוסדות אקדמיים מתוקצבים על-ידי מדינת ישראל. היכן אמני ישראל, אלו אשר מחרימים את העיר אריאל ואת גושי ההתיישבות ומסרבים להעלות הצגות באזורים אלו, האם הם משרתים בצבא? האם אלו אשר מופיעים בסרטים על מלחמת לבנון ו"עופרת יצוקה" אחזו בחייהם נשק אמיתי ועמדו במצב בו כלי הנשק הוא המכשול היחיד אשר מפריד בין המחבל לבינם? היכן אותם משתמטים מטעמי מצפון, אשר מכריזים כי הם לא מסוגלים לגעת בנשק וכי אינם מסוגלים לפגוע בזבוב, אך בכל יום שישי יוצאים לבילוי של סוף-שבוע וחוברים לפלשתינים אשר זורקים אבנים ובקבוקי תבערה על כוחות צה"ל ומשמר הגבול בנעלין, בבילעין ובשייח' ג'ראח, האם גם הם נכללים באותן הזכויות אשר אנחנו דורשים? חבריי הסטודנטים! אתם עושים מעט מדי ומאוחר מדי, ובעיקר מהסיבות הלא נכונות. כל אותם "ספינולוגים פוליטיים" ואנשי תקשורת עושים בכם שימוש, והמסר שאתם אמורים להפגין בשמו הוא לא ניגוח ראש הממשלה ומתקפה אישית נגדו, אלא נטל בשוויון לכולם, תמיד - לא משנה מי עומד בשלטון, לא משנה מאיזו מפלגה. נטל בשוויון, חד וחלק. וזאת הסיבה שאני, פעילה חברתית מזה שנים, לא השתתפתי בהפגנה אתמול.