מדינת ישראל מענישה את בניה הטובים

השנה זכיתי ללוות כמה מתלמידיי, יוצאי ארצות חבר העמים, לחופה. תלמידים שהגיעו לישראל במהלך העשור האחרון של המאה הקודמת במסגרת תוכנית נעל"ה, סיימו את לימודיהם התיכוניים, שירתו בצבא, המשיכו בלימודים אקדמיים. באופן טבעי ביקשו להקים משפחה. קשה לתאר את דרך החתחתים, שחלקם עברו בדרך לרגע המרגש והמשמעותי בחייהם. לא פעם, כשהתלוויתי לתלמיד או לתלמידה, שאלתי את עצמי ביושבנו מול הרב, מדוע לא יושב מולנו מי שגייר את רות המואבייה, סבתא-רבתא של דוד לפי סיפור מגילת רות, או מי שגייר את אחיאור העמוני לפי סיפור הספר החיצוני יהודית. את רות המואבייה אסף לחיקו באהבה רבה עובד-אדמה יהודי ונשא אותה לאישה. את אחיאור אספה לחיקה גיבורה יהודייה ונשאה אותו לאיש. המואבייה במגילת רות והעמוני מספר יהודית השתייכו ל"עמים" שהיו אסורים לחיתון, כפי שצווה עלינו בספר דברים [כ"ג, 4]: "לֹא יָבוֹא עֲמוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהֹוָה, גַּם דּוֹר עֲשִׁירִי, לֹא יָבוֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהֹוָה עַד עוֹלָם". בשני המקרים יהדות יפה, למרות שהכירה כל צו מחמיר, האירה פניה לאוהבים. בשני המקרים נסללה הדרך לגיור אוהב את המבקשים לבוא בקהל ישראל. בשני המקרים האוהבים באו בברית הנישואים והקימו משפחה וזכו להכרת הממסד. לצערי, מצאתי עצמי מחפש לשווא במסדרונות הרבנות קולות המייחלים למציאות בה ינהרו לכאן גויים שיאמרו: "נַעֲלֶה אֶל הַר יְהֹוָה אֶל בֵּית אֱלוֹהֵי יַעֲקֹב, וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאוֹרְחוֹתָיו" - הקול הצלול של ישעיהו [פרק ב', 3-2]. חיפשתי לשווא את דמות צפניה המכבד [בפרק ג', 9] את כל מי שבא בשערי ישראל. או ירמיהו [בפרק י', 11] המדבר בארמית, בשפה המוכרת לגולי בבל. חיפשתי בנרות את זכריה [מפרק ח', 22], המייחל לימים "אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׁרָה אֲנָשִׁים מִכָּל לְשׁוֹנוֹת הַגּוֹיִים בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֶאֱמוֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם...". מה שכן מצאתי, סגירות ונעילת דלתות בפני המבקשים ללכת איתנו. מול הציוויים של עם סגולה: "לֹא תִּתְחַתֵּן בַּהֶם... כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה... בְּךָ בָּחַר... לִהְיוֹת לְעַם סְגֻלָּה, מִּכָּל הָעַמִּים" בספר דברים [פרק ז', 3] - אנחנו רואים את החיים במציאות המקראית סובלניים וקשובים לדופק החיים. יוסף מתחתן עם אסנת המצרייה הטהורה. משה, אדון הנביאים, נשא לאישה את ציפורה המדיינית. דוד, שהיה מלך נכבד, נשא לאישה נסיכה גשורית נוסף על אשת חייל חיתי. מיותר להזכיר כיצד נהג שלמה המלך. גם אבותינו ידעו חיים עם נשים מעמים אחרים. לאברהם, לאבי האומה, היו חיי אישות עם הגר במסגרת של תא משפחתי. אני לא שש להתייהדות נוסח מגילת אסתר [ח', 17]: "...וְרַבִּים מִבְּנֵי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם"; אבל מנגד אינני חפץ שיחטטו בזהותו הדתית והקהילתית של הילוד, כי במציאות המקראית שתיארתי הזהות לא נקבעה כידוע על-פי האם. החיים והאהבה ניווטו ופרצו סכרים בחברה הישראלית בתקופת המקרא. אין הצדקה שינברו בחייהם של יוליה ונטשה, סלבה ופיודר, אנסטסיה ולנה, מישה וקונסטנטין. הם כאן. בוגרי המערכת החינוכית בישראל. כל הווייתם קשורה בישראל. חובה לתת להם מה שנתנה מגילת רות לרות המואבייה, מה שנתן ספר יהודית לאחיאור העמוני ומה שנתן החומש לאברהם, ליוסף, למשה.