ח"כ אמסלם - מחלתה של הדמוקרטיה

אינני נמנה עם חסידי תנועת שס ואינני תומך במנהיגיה, נהפוך הוא... אולם התופעה של ח"כ הרב חיים אמסלם, היא סימפטום מדאיג של שתי המחלות הממאירות של הדמוקרטיה שלנו:

• הראשונה - התקשורת המגויסת;

• והשנייה - שיטת הבחירות הקלוקלת שלנו.

התקשורת, שבלשון המעטה אינה מתומכיה של תנועת שס, הייתה חייבת לגנות ח"כ דוגמת הרב אמסלם הבוגד בבוחריו ובתנועה שהעלתה אותו לשלטון. ח"כ אמסלם נבחר לכנסת על ה'טיקט' של תנועת שס. ואם לדעתו של ח"כ אמסלם, ראשיה של התנועה ובראשם הרב עובדיה יוסף והשר אליהו ישי אינם ראויים להנהיגה, עליו להחזיר להם את המנדט ולהילחם בהם מבחוץ, מחוץ לחממה המפנקת של הכנסת. תקשורת הוגנת וחסרת פניות, הדבקה באתיקה המקצועית, חייבת הייתה לגנות את מעשהו של המורד במנהיגיו, ולתמוך, באופן יוצא-דופן, בראשי שס הדורשים ממנו להתפטר לאלתר מן הכנסת. אך התקשורת, בניגוד למצופה ממנה להיות "כלב השמירה של הדמוקרטיה", ניצלה בצורה מגונה את ביקורתו של ח"כ אמסלם, המשרתת לשעה קלה את האג'נדה שלה, נתנה לו במה חופשית במיקרופונים ובמצלמות רוטטות, תוך שמחה לאידה של שס, המושמצת מבפנים על-ידי אחד מבניה. התקשורת נפלה כהרגלה - והפעם בפח של ח"כ אמסלם, והוכיחה שוב שהיא תקשורת מגויסת שהאתיקה העיתונאית רחוקה ממנה כרחוק מזרח ממערב. עם "כלב שמירה" נטול שיניים שכזה, הדמוקרטיה שלנו מתגוללת בראש חוצות מופקרת לכל הבועטים בה. מחלה נוספת של הדמוקרטיה שלנו שנחשפה בפרשת ח"כ אמסלם, היא שיטת הבחירות שאבד עליה הכלח, המונעת מהציבור לבחור ישירות את נבחריו ובה הנבחרים אינם נדרשים לקיים את הבטחותיהם כנהוג במשטרים דמוקרטיים תקינים. כך שניתן להבטיח "דין נצרים כדין תל אביב" ולזכות בתשואות התקשורת, המאתרגת את הנבחר המשטה בבוחריו בתירוץ הנלעג: "דברים שרואים מכאן לא רואים משם".