בשיאו של המחסור בדירות קטנות להשכרה, דווקא כאשר שכר הדירה מטפס בעקביות וצעירים בראשית דרכם מחפשים בייאוש קורת גג, החליטו "הרשויות המוסמכות" למחוק משוק ההשכרה אלפי דירות קטנות. בימים אלה מקבלים מאות "עבריינים", בעלי דירות שהוסיפו בתוך רכושם הפרטי מטבח ואסלה נוספים, זימונים לבית המשפט.
משרד המשפטים פרסם הנחייה לקנוס במאות אלפי שקלים בעלי דירות שפיצלו את דירתם. אלה נדרשים "להחזיר מצב לקדמותו". וכך, כל איחוד מחדש של דירה מפוצלת יסיר מהשוק 3 דירות קטנות ויוסיף דירה אחת גדולה במקומן.
המחסור בדירות להשכרה לצעירים בערי גוש דן צפוי להרקיע שחקים. שכר הדירה ינסוק לשיאים חדשים, ואלפי שוכרים צעירים שחטאו בבקשם להתגורר בפרטיות, יפונו ויתמודדו על קומץ הדירות הקטנות "החוקיות".
"חוק זה חוק", טוענים הפקידים בקומות הגבוהות בקריית הממשלה ובמשרדי העירייה וחותמים על גזר הדין נגד בעלי הדירות "העבריינים". "חוק זה חוק" טען סטלין שאסר על יוזמה פרטית בגידול ובמכירה של ירקות באוקראינה בשנות ה-30' של המאה הקודמת. איכרים "עבריינים" הוגלו לסיביר, ואחרים שניסו לספק בעצמם את הביקוש למזון ("ספסרים") הוצאו להורג. הקומוניסטים פעלו ליישום אידיאולוגיה שוויונית שראתה ברווח הפרטי חטא ובסמכות המדינה - ערך עליון. חוות שיתופיות נכפו על האיכרים והתכנון של ייצור המזון הועבר לממשלה, כדי "שיהיה סדר ותהיה בקרה". כ-5 מיליון אוקראינים (שליש מהאוכלוסיה)
מתו ברעב.
הרוח הבולשביקית נושבת בחוזקה באידיאולוגיה השלטונית במדינת ישראל, גם אם ללא האכזריות של השלטון הסטליניסטי. חוק התכנון והבנייה הוא כזה. ל"מדינה", דהיינו לפקידי העירייה ולחברי הוועדות, נתונה הסמכות להחליט כמה מטבחים יהיו בדירותינו. בניתם שני מטבחים - אתם עבריינים וראויים לקנס של מאות אלפי שקלים. לא סתם עבריינים - אלא עבריינים כבדים: אפילו על שודדים, רוצחים, ואנסים לא פורסמה "הנחיה" להטיל קנסות בסדרי גודל אלה.
כל מחסור במוצר כלכלי בשוק נגרם כתוצאה מתכנון או רגולציה ממשלתיות ריכוזיות. השוק החופשי תמיד מתאים את ההיצע לביקושים, ולכן לא יכול להיגרם "מחסור". כאשר הביקוש למוצר גדל, עולה מחירו. המחיר שהתייקר מאותת ליזמים להגביר את הייצור ולספק את הביקוש, ואז שוב יורדים המחירים. האידיאולוגיה השוויונית של סטלין אסרה על יזמים ואיכרים לענות על הביקוש למזון, והמדינה לקחה על אחריותה לתכנן את אספקת המזון. אבל פקידי ממשלה, שאינם מסכנים את כספם, תמיד יאזנו את השוק בפחות כישרון מאשר החלטותיהם של מיליוני הצרכנים והיצרנים. התוצאה - מחסור תמידי במזון, עד כדי רעב. בעל הדירה שפיצל את דירתו בתל אביב פעל בדיוק כמו האיכר באוקראינה שניסה לגדל תפוחי אדמה באופן פרטי, בלתי חוקי, ונענש על כך. שניהם ניסו לספק את המחסורים הבלתי נמנעים שיוצרים התכנון והפיקוח הממשלתיים.
צאו לנו מהמטבח והאסלה
"המחסור" בדירות בישראל נגרם אך ורק בגלל סמכויות היתר שנטלה המדינה על עצמה בניהול, ב"הסדרה" ובתכנון של שוק הנדל"ן. כך נוצר מחסור בדירות קטנות, שכר הדירה התייקר, אלפי יזמים קטנים ("בעלי דירות") נרתמו לספק את המחסור ויוזמתם הפכה אותם ל"עבריינים".
האידיאולוגיה הרוסית נשמעה הגיונית לאינטלקטואלים ולאזרחים רבים ברוסיה ובעולם, כמו גם האידיאולוגיה הגורסת שעל המדינה "לעשות סדר" בשוק הדירות. הציבור ברובו, שם וכאן, מתקשה להבחין היכן ה"באג" בשלל הסיסמאות החיוביות, כי הוא מנוהל על-ידי מדיניות שכופה המדינה. אין בישראל מחסור בקרקע לבנייה. השמיים הם הגבול לגובה הבניינים בלב אזורי הביקוש. בנוסף, די אם כל ישוב כפרי יוכל להוסיף 500 או 1000 בתים, כדי שנגיע לפוטנציאל של מיליוני דירות (שאיש אינו זקוק להן בטווח הנראה לעין). אבל אסור. החוק אוסר על בנייה בהתאם לדרישות הצרכנים, וכמו ברוסיה - פקידי ממשלה הם שקובעים מה ייבנה וכמה. כך, אם יש ביקוש לדירות קטנות בתל אביב - ייאסר לבנות אותן או לפצל דירה גדולה למספר דירות קטנות. אם יש ביקוש לבתים פרטיים באזורים מחוץ לגוש דן - אסור לבנות אותם. אסור לבנות לגובה בגלל התנגדות השכנים, ואסור לבנות לרוחב כי הקיבוץ או המושב עלולים להרוויח.
מדינת ישראל נטלה לעצמה במסגרת חוק התכנון והבנייה את הסמכות לקבוע כמה דירות "צריך" לבנות, כמה דירות מותר לבנות על מגרש מסוים, כמה חדרים "חייבים" לבנות בדירה, לכמה חניות "זקוקה" כל דירה, מה יהיה בה גובה התקרה, וכמובן כמה מטבחים ואסלות מותר לבנות בה.
בדירת 4 חדרים יכולים להתגורר, גם על-פי החוק המעוות הקיים, הורים עם ששה ילדים אשר ברשותם שתי מכוניות, או ארבעה זוגות סטודנטים. שום שכן או פקח עירוני לא יכול לפעול חוקית נגדם. אבל אם הם יבנו לנוחיותם, ולמען פרטיותם, מטבח ואסלה בכל חדר - יגיחו מיד הקומיסרים והשכנים המלשינים ויתבעו את ה"עבריינים". הנימוק "המעשי" המופרך הוא "עומס על התשתיות" או "אובדן בקרה" של העירייה. האמנם אסלה אחת המשמשת שלושה איש בדירה מעיקה פחות על ה"תשתית", או על השכנים, מאשר אם לכל אחד מהשלושה תהיה אסלה פרטית?
כדי ליישם את מנגנון הדיכוי, בנה סטלין משטרה חשאית ומערך עממי של מלשינים שתוגמלו. רובם גם שוכנעו אידיאולוגית בצדקת ההלשנות. אפילו מורים בבתי הספר תודרכו לשאוב מידע מפליל מילדים תמימים על "עבירות" של הוריהם. אמת, במקרים רבים הילד כבר לא מצא את הוריו בבית אחרי הלימודים, אבל הכל היה "חוקי", וחוק זה חוק. אלא שהבעיה הייתה דווקא בחוק ובאידיאולוגיה, ואולי בסדר ההפוך.
עיתון "העיר" בתל אביב פרסם כבר לפני כשנתיים כתובת דוא"ל ומספר טלפון לעידוד הלשנות על בעלי דירות עבריינים שפיצלו את דירתם. אחד מראשי העיר בגוש דן קרא לשכנים "שומרי חוק" להלשין על שכניהם. ותמיד יימצאו שכנים טובים, שמתוך קנאה או על-רקע סכסוך אחר מהעבר, ישמחו לחסל חשבון ישן. ה"הצדקה" למעשיהם תהיה כמובן אידיאולוגית.
קשה היה להיפטר מסטלין, אך מחוק התכנון והבנייה הנוכחי ניתן ויש הכרח להיפטר. אין צורך שהחוק או העירייה יאסרו או "יסדירו" את הדרישות ל"פיצול דירות" כמו גם למגורים במה שהיו בעבר לופטים תעשייתיים. מה דעתכם פשוט לא להתערב? כל צעיר בתל אביב המחפש דירה יודע מה טוב עבורו יותר מכל פקידי העירייה והממשלה גם יחד. עיתונאים ו"מומחים" מזדעזעים מן המחשבה ש"העירייה תאבד את הבקרה". אך זה בדיוק מה שדרוש לנו. צאו לנו מהמטבח ומהאסלה. "הבקרה" שלכם מיותרת, מזיקה, גורמת למחסור בדירות ומייקרת לנו את החיים. די אם תדאגו לתשתיות ציבוריות (הרי גם את זה אתם מתקשים לעשות) ואל תקבעו עבורנו כמה מטבחים ובתי שימוש להתקין בדירה שבבעלותנו.