עליבות הבג"ץ
בג"ץ אישר את הפעלת האוטובוסים עם "הפרדה מרצון" בין גברים נשים. בג"ץ התנה זאת, כמובן, שהכל יעשה רק "בהסכמה", ובמס שפתיים רדוד זה הוכיח איך הוא הידרדר בשנים האחרונות ואיבד את האומץ ויכולתו לשמש סלע מוצק ואמיתי לביסוס ואכיפת עקרונות החוק.
אין שום ספק שהנשים החרדיות לא בדיוק נתנו הסכמתן לכך שהן תחויבנה לעלות לאוטובוסים בדלת האחורית ולנסוע בהם מאחור, כמו בקר ברכבות המערבונים. אבל הן לא נכחו בבג"ץ. מעניין איזה גוף מייצג נשים חרדיות הופיע בפני הבג"ץ בעת הדיון, ואיך הבג"ץ לא ראה שאין בפניו כלל גוף אמיתי שכזה, כי נשים חרדיות הן הציבור הכי אומלל, מושפל, לא מאורגן, מדוכא וחסר ישע במדינת ישראל. הן משמשות כפרות הרבעה למטרת ילדים, חמורי עבודה לפרנסה, שפחות בית לבישול ונקיון ואם יש גן עדן, אז גם שם הן תשבנה על השרפרף.
לדבר על הסכמת נשים חרדיות למעמד שנכפה עליהן בקהילה שלהן, זה כמו לדבר על הסכמת קוטפת כותנה כושית לשכב עם בעל האחוזה בוירג'יניה או הסכמת העובדת הישראלית לשכב עם המעביד שלה. גם את זה בג"ץ מקבל כ"הסכמה"?
רבותי מלומדי הבג"ץ, נכשלתם. ליתר דיוק - השתפנתם. את מה שיכולתם לעשות היום בבג"ץ למען ציבור נשים גדול, אבל אילם ומושתק, יעשה יום אחד בג"ץ אחר, הגון יותר, אמיץ יותר. ויום אחד, בין ניקוי האבק לחיתול הנכד והבישולים לשבת, תשמע איזו אישה חרדית מבוגרת על פריצת הדרך שתעשה אז לשיחרור בנותיה ונכדותיה, ותיזכר בהרכב שמנע זאת ממנה, היום, עוד בימי חייה.