איזו עוצמת פער כואבת נפרסת בפנינו בין עוצמות הרוח בדיון ההלכתי בין תנאים ואמוראים בנושאי הגיור בעבר, ובין רדידות פוליטית עסקנית ותככנית המובילה את הויכוח למחוזות אפלים של הדרת האחר כיום. במציאות הנוכחית מדובר במאות אלפי אזרחי מדינת ישראל.
אם בספרות ההלכה הויכוח היה תחום ב-ד' אמות של מישור הגותי בלבד, ואך ורק הגותי, הרי באלו הימים מורידים את ההלכה לביבים של תגרנות פוליטית מתלהמת, בוטה אם הרבה מהלומות אגרוף פוליטיים.
ההתמודדות אינה לשם שמים. לפנינו קרב אגרופים בין כמה שחקנים, שכל אחד מבקש לצבור הון פוליטי. שחקן פוליטי משמעותי זו מפלגת "ישראל ביתנו", ששלחה לזירה גסות רוח ובוטות בדמות
דוד רותם, יושב-ראש ועדת חוק ומשפט. מול "ישראל ביתנו" ניצבת עילגות לשון של
זאב נסים מש"ס וצעקנות של אלי ישי. ממש ברגע האחרון הצטרפו שחקנים נעלבים, המבטאים את התסכול של הישיבות הליטאיות. אודה, כמסתכל מהצד,שדווקא הם עושים זאת בצורה הרהוטה ביותר.
מה שמכעיס אותי, שכל השחקנים מעלימים מאיתנו, הציבור החילוני, את ההדר והכבוד בין המתדיינים בספרות ההלכה, כשהתפיסה המנחה הייתה של פתיחות כלפי המבקשים להתגייר.
מדרש קוהלת א' ו' מתייחס באהדה ובחיבוק אוהב כלפי המתגיירים, בציינו - ש"כל הנחלים הולכים אל הים והים אינו מלא, כל הגרים נכנסים לישראל, וישראל ממניינן אינו חסר לעולם." אומנם מול תפיסה אוהדת ומחבקת, אנו רואים בנידה יג, ב' ביטוי שלילי - "הגרים מעכבין את המשיח".
בדרכו המחבקת של מדרש קוהלת הולך גם המדרש בשיר השירים רבה לנוכח הכמיהה להתגיירות - "כך שהזקן יושב ודורש הרבה, גרים מתגיירים באותה שעה". לעומתו מועלית תפישה אחרת ביבמות קט, ב' - "רעה אחר רעה תבוא למקבלי גרים".
ספרות ההלכה פתחה את שעריה לדיון. אך היה זה דיון חף מתככנות של אגרופנים פוליטיים נוסח הקרב הוולגארי והגס המתנהל כיום. מה שכן בולט, שהגישה של הרב חלבו ביבמות מז ב' - " קשים גרים לישראל כספחת" לא הייתה מקובלת . למרות שרבים מצטטים את האמירה הזו של הרב חלבו, משתמע שגישתו אינה מבטאת בשום פנים ואופן את את עמדת התלמוד כלפי הגרים.
מצער מאוד, שהאמירה של הרב חלבו, המצמיד לגרים את הספחת, זוכה לאזכורים אין ספור. חבל שלא מרבים לצטט דווקא את פסחים פז ב' - "הקדוש ברוך הוא הגלה את ישראל בין האומות, כדי שיתווספו עליהם גרים." גם אם קשה לי לקבל את ההסבר הזה ליעוד של עם ישראל בגולה, אינני יכול להתעלם מהפתיחות של פסחים, פתיחות מחבקת ואוהבת את המבקשים להסתפח לעם היהודי.
כשאני כותב שורות אלו אני שומע במהדורת החדשות, שהרב
עובדיה יוסף, מנהיגה הרוחני של ש"ס, הודיע כי הגיורים שבוצעו בצה"ל הם תקפים. במשך מספר חודשים שלוחיו של הרב בכנסת, אנשי ש"ס, חרפו את הגיורים בצה"ל. כל אחד דיבר בשם תורתנו הקדושה. לעבר חבר כנסת אחד בשם הרב אמסלם, שהעז לדרוש כי יכירו בגיור הצה"לי, התפרצו גלי צונמי של גידופים ודברי נאצות.
אני מבקש לסיים את הרשימה בהבעת משאלה שישראל של שנת 2011 תאמר לא לעסקונה הפוליטית המניעה סביבה את עולם ההלכה. אני מביע משאלה ששנת 2011 תחל את צעדיה בהקשבה למשנה, לתלמוד, למדרשים השונים הרוויים באמירות ודיונים המיועדים לשכנע את הקהל הרחב לקבל יפה את הגר ולהתייחס אליו כאל שווה.
אני מייחל לכך, שנפתח את הלב לשורה ארוכה של פסקי הלכה, שנקבעו כדי לבלום אותה נטייה של היבדלות מעמדית-זהותית, המאפיינת דינמיקה של מבנה חברתי שקולט לתוכו קהלים חדשים, קהלים של גרים.
הגיעה השעה לקלוט בתוכנו את מאות אלפי האזרחים החיים בתוכנו, במיוחד יוצאי ברית המועצות לשעבר, שאנו כה מתברכים מתרומתם - למדע, לרפואה, לתעשיה, למוזיקה, לספורט , לאומנות. להפסיק את מסע תיירות הנישואין של אלפי האזרחים לקפריסין.
במקום קרבות של עסקנים פוליטיים רדודים ומתלהמים לא לשם שמים, נלך בעקבות התוספתא לבבא מציעא ד', י' - "כל המכניס בריה אחת תחת כנפי השכינה מעלין עליו כאילו יצרו ורקמו והביאו לעולם". וברוח התוספתא, אין לכפות עליו אורח חיים, אלא לאפשר לו לפלס את דרכו בתוך החברה הישראלית - בתוך חברה ישראלית חופשית ופתוחה.