בג"צ לא כוון ישירות ל"צוות" וגימלאיו, אבל ללא ספק כלל אותם, בגזרה של אנשים שזכאים, בשל עברם, מעמדם, השקעתם במדינה ובמוסדותיה לשכר הוגן, שבמידה והוא נשחק משך השנים לתיקון העוול החברתי. לאחר שנים של שתיקה מדעת, מתוך איפוק וקצת גם מבושה, יוצאים עכשיו גמלאי צה"ל למאבק ציבורי על קיומם וקיום משפחותיהם.
ראשי ה"צוות", ניווטו את המאבקים בצורה שקטה ומכובדת מול משרד הביטחון והאוצר. אבל כאשר מגיעים מים עד נפש ורבים מהחברים מקבלים וחיים מקצבאות שהן מתחת לשכר המינימום - הגיע העת לזעוק לשבות ולהיאבק.
יש לציין - שרמטכ"לים בהווה ובעבר, שרי ביטחון ואף ראשי ממשלה יוצאי צבא וחברים ב"צוות", הביעו עמדות התומכות בחברים ואף הזדהו עם מאבקם ודרישותיהם, אך תמיד נתקלו, כמו יתר המגזרים במשק, בחומה של האוצר, שלפעמים הוא אטום, ביורוקרטי ואכזרי.
הכסף שהאוצר הרוויח, מגמלאי צה"ל משך השנים, כאשר נטל סכומי עתק מ"ההיוון", מעבר לתקופת התשלום המלא - עד לגיל 70, יכול בקלות לממן את הדרישות המינימליות של "צוות".
יש לציין כי גמלאי צה"ל, נכון להיום, הם 35.000 איש (כלומר: משפחות), ואם נצרף לכך את כלל מערכת הביטחון, על ענפיה, מדובר בציבור של כ-100.000 איש (כלומר: משפחות) - שהם פוטנציאל חברתי מוסרי ופוליטי.
"צוות" כגוף מייצג, שמר כל השנים על ניטרליות פוליטית וטוב שכך. למרות שהיו חברים לא מעטים שטענו שיש לנצל את הפוטנציאל האנושי, הערכי, הטוב לכיוונים חברתיים פוליטיים. "צוות" - גם בעתיד, לא יעסוק בפוליטיקה, אבל, יש גבול לאיפוק, להצניע לכת כאשר הקיום בכבוד על המאזניים של החיים.
האוצר מטבעו מנפנף מדי פעם בתלושים של הגנרלים כדוגמא, אבל שוכח שרוב חברי "צוות" - הם רס"רים, רבי סרנים, וסא"לים, ושם הבעיה. הם לא מוצאים עבודה הולמת, הם מתביישים ללא תעסוקה וכבודם נרמס פנימה והחוצה. לכן, המאבק הזה הוא חשוב חיוני, ונקווה שהציבור והתקשורת יתנו הד מתאים, למלחמה הצודקת של בניה, קציניה, לוחמיה ומגיניה הנאמנים.
