רק בחלוף השנים התברר, מעבר לכל ספק, כי לא רק שההקרנות היו מיותרות - הן גם גרמו לנזקים בריאותיים בלתי-הפיכים. לרבים מהחולים נגרמו צלקות נפשיות קשות, צלקות גדולות ומכוערות בעור הקרקפת ובחלקים אחרים בגוף, לעקרות, לנשירת שיער, והגרוע מכל - לסוגים שונים של סרטן אלים.
בדיעבד התברר, כי הממסד הרפואי של שנות ה-50 הוא זה שגרם לשואת ילדי הגזזת. לפחות בעיני אקטיביסטים מזרחיים נחשב הטיפול בילדים האלה כדוגמה הבולטת ביותר לעוול שנגרם לעולי שנות החמישים, והכל בגלל רשלנות, פטרונות וחוסר-אחריות משווע של הרשויות.
הטיפול ההמוני בגזזת בישראל הסתמך על טיפול מקביל, שבוצע עוד עשרות שנים קודם לכן, בין השנים 1938-1921, ביהודי מזרח-אירופה, בעיקר ב-27 אלף ילדיהם. המבצע שנערך בילדי הארץ התבסס על המבצע הזה, ומבצעיו היו משוכנעים בהצלחתו. מכאן הייתה הדרך קצרה להגיע למסקנה שצריך להחיל אותו גם על יהודי מרוקו שעלו ארצה. מאחר שרוב היהודים האירופיים, שטופלו בהקרנות, נרצחו בשואה, לא הייתה, כביכול, דרך לדעת שהן אכן היו מזיקות. לכן הוחלט להחיל אותן על אותם עולים מצפון-אפריקה.
אלא שהנורא מכל היה בכך שהשימוש בהקרנות לטיפול רפואי לא הצטמצם רק למחלת הגזזת. הוא שימש באופן נרחב לטיפול גם בילדים שחלו בדלקות-גרון ובלוטות-תריס מוגדלות, שסבלו מפצעי בגרות, מחלות-עור ובעיות-פוריות.
פרופ' ברוך מודן, לימים מנכ"ל משרד הבריאות, קבע, בזמנו, חד-משמעית, שקיים קשר סיבתי בין טיפולי ההקרנה לחולי הגזזת לבין הופעת גידולים בראש ובצוואר. בעקבות הגילוי חוקק, עוד בשנת 1994, החוק לפיצוי נפגעי הגזזת, שעל-פיו אמורים להיות מפוצים החולים שטופלו, בין השנים 1946 ו-1960, בהקרנות, כמו גם שארי-בשרם.
באיחור של עשרות שנים הגיע עכשיו משרד הבריאות להכרה שיש לפצות את כל הנפגעים. אתמול הוא פרסם באמצעי התקשורת מודעה מאירת-עיניים, שבה הוא קורא לכל הנפגעים, או לשארי-בשרם, לפנות לוועדות ההכרה בנפגעי הקרנות, כדי שיוכלו, סוף-סוף, לממש את זכותם לפיצויים.
