עריכת דין היא עיסוק שנמצא תחת "צל" של חשד. עורך הדין הוא לעתים שליח חיוני בשירות הצדק אך במקרים רבים גם שליחו הנאמן של שולח שאינו צודק ויתרונו העיקרי נעוץ דווקא בחוזקו ועוצמתו הכלכלית. האתגר הגדול מבחינתו של כל עורך דין היא כיצד לעסוק במקצוע באופן שיאפשר לו לפעול - לפחות מדי פעם - מחוץ לדל"ת האמות של ייצוג לקוחות רק משום שהם משלמים.
זהו יעד שלא תמיד קל להגשימו - אך למרבית השמחה - הדרכים למימושו הן רבות, כפי שאסביר בהמשך. במאמר המוקדש ללשכת עורכי הדין ביום חגה - במלאת יובל להקמתה - חשוב להדגיש כי המימד הציבורי של עריכת הדין קיים גם בפעילותה של הלשכה. כמי שמייצגת את ציבור עורכי הדין בישראל, פעילותה של לשכת עורכי הדין מתמודדת לא אחת עם השאלה האם היא משרתת את עורכי הדין כאיגוד מקצועי או את האינטרס הציבורי במובנו הרחב. במישור העקרוני, התשובה לשאלה היא ברורה: הלשכה חייבת לפעול גם בשם האינטרס הציבורי.
בשנים האחרונות, פעילות מסוג זה באה לידי ביטוי באופן מובהק במקרים שבהם הלשכה הייתה שותפה להליכים משפטיים כעותרת ציבורית או כ"ידידת בית משפט" בנושאים כדוגמת זכויות חשודים )כך למשל, הלשכה הייתה "ידידת בית משפט" בעניין יששכרוב שבו נקבעה ההלכה המאפשרת פסילת ראיות של חשודים שנפגעה זכותם להליך הוגן(. מבלי לבחון פעילות זו לפרטיה יש לומר: הלשכה חייבת להוסיף וללכת בדרך זו.
הקמת הלשכה בישראל כגוף סטטוטורי אף מדגישה כי פעילותה הציבורית בנושאים החורגים מקידום עניינם המקצועי של עורכי דין במובן הצר היא חלק מן המנדט המובהק שלה. אלמלא כן - לא היה צורך בהקמתו של גוף סטטוטורי וניתן היה להסתפק בפעילותו של איגוד מקצועי של עורכי דין )אם כי, כפי שאסביר, גם במקרה זה, ראוי היה שאותו איגוד מקצועי יפעל בשם האינטרס הציבורי הרחב, מתוך תפיסה ערכית של תפקידו של עורך הדין(.
חשוב להדגיש כי פעולה משפטית בשם האינטרס הציבורי היא בעלת מימדים רבים, ולכן כל עורך דין יכול לעשותה חלק מפעילותו המקצועית, בדרך המתאימה למסלול הקריירה שבחר בו. הדרך לכך היא יותר טבעית וסלולה עבור עורכי דין העובדים במגזר הציבורי, במובן הרחב של מושג זה - ברשויות השלטון עצמן ובארגונים הפועלים במגזר השלישי.
עם זאת, גם במצבים אלה ייצוגו של האינטרס הציבורי אינו תמיד קל. גם למשרדי ממשלה ולרשויות מינהליות יש אינטרסים עצמאיים ולא תמיד הם פועלים רק בשם האינטרס הציבורי, ועורכי דין המייצגים אותם - בייעוץ משפטי ובבתי המשפט - נמצאים לא אחת במקום שבו עליהם להתעקש על הגנת הציבור, ולא רק על הגנת שולחיהם במובן הצר.
מכל מקום, חשוב להדגיש כי פעולה בשם האינטרס הציבורי יכולה להיות גם נחלתם של עורכי דין במגזר הפרטי, ומבחינות רבות, זהו אתגר לא פחות חשוב. עריכת דין היא מקצוע חופשי, ורוב העוסקים בו נמצאים במגזר הפרטי. יש אפוא להתעקש על כך שהגנת האינטרס הציבורי רלוונטית גם עבורם. הדרכים לכך הן רבות, וכל אחד יכול לבחון מהי הדרך הנכונה לו.
ייצוג לקוחות שידם אינה משגת - מעת לעת ובהיקף המתאים ליכולת הכלכלית והמקצועית של כל אחד ואחת - היא מקום טוב להתחיל בו. אולם, חשוב מאד להדגיש כי פעילות זו אינה ממצה את חלקם של עורכי דין פרטיים בייצוג האינטרס הציבורי. עורכי דין פרטיים יכולים לפעול (ופועלים) גם כעותרים ציבוריים או כמי שמייצגים עותרים ציבוריים - לא רק כאשר ידם של אנשים אינה משגת להגיש עתירות אלה, אלא מתוך מחויבות ערכית לחזק מאבק ציבורי חשוב. כאשר מוגשת עתירה כנגד פעילות שלטונית מושחתת, למשל, נודעת חשיבות לייצוג העותרים לא משום שהם זקוקים לעזרה כלכלית, אלא משום שהם ראויים לתמיכה מוסרית וציבורית.
מעבר לכל אלה, האתגר האמיתי הוא להפנים את ייצוג האינטרס הציבורי אל ליבת הפעילות המקצועית של כל עורך דין. ייצוג "פרו-בונו" עם כל חשיבותו הוא תמיד ב"שוליים" של הפעילות מקצועית. הוא דומה לפעילות פילטנרופית (חשובה) של תאגיד, באופן שאינו משפיע על פעילותו השוטפת. בתחום העסקי, ידוע זה מכבר כי הפנמתה של אחריות חברתית לפעילותם של תאגידים מצליחה במלוא מובן המילה כאשר התאגיד מתחשב בשיקול הציבורי בעיצוב הפרקטיקות העסקיות שלו, למשל, כאשר הוא משפר את תנאי החיים של עובדיו, (הבדיל מפעילות עסקית דורסנית המתבטאת בהעסקה בתנאי ניצול) שאליה מצטרפת "לווית חן" של פעילות מוגבלת בשוק הצדקה.
בה באותה מידה, גם עורכי דין המייצגים לקוחות, ובעיקר לקוחות גדולים וחזקים, צריכים לשאוף לעודד את לקוחותיהם לבחור בבחירות ראויות מבחינה חברתית )כמובן, מבלי לגרוע מהצגת התמונה המלאה בפני הלקוח מבחינת החלופות הניצבות בפניהם(. זו אינה מלאכה קלה, אך כאשר עורך דין נוטל אותה על עצמו הוא מפיק רווח כפול ומכופל: הוא מאפשר ללקוח לבחור בחירות שבטווח הארוך ייטיבו גם איתו ובמקביל הופך את פעילותו היומיומית לפעולה פחות שוחקת מבחינה רגשית (בעיה שעליה מעידים עורכי דין רבים).
הדגשת הפן הציבורי שקיים בכל רבדיו של מקצוע עריכת הדין צריכה לבוא לידי ביטוי, כמובן, כבר בשלב החינוך המשפטי. אני בטוחה שתלמידינו פתוחים לכך. אחריותנו כמורים היא להצדיק
את אמונם ולאפשר להם להיחשף לחינוך משפטי שלא יתבע מהם "לעקר" את תחושת המחויבות החברתית בשם חתירה לתפיסה צרה של מצוינות מקצועית אלא יהפוך אותה לחלק מן המצוינות המקצועית עצמה.