זו הקארמה שלי שבתי עדי חוגגת בת-מצווה בשבת זכור ובשושן פורים. בימים אלו אנחנו מתמקדים באיבה הנצחית שלנו לעמלק, ובחובה שלנו "לא תשכח" למחות את "זכר" עמלק [דברים כ"ה, י"ז-י"ט]. בסיפור של פורים, במגילת אסתר, אנחנו מספרים איך הגנו על עצמנו נגד אויבינו על-ידי הריגתם. פסוקים אלו מעלים כמה מהדילמות הקשות ביותר בעבודתנו למען זכויות האדם, כבתזכורת הברורה והכואבת ברציחות הנוראות שאירעו בערב שבת. איננו עושים שירות טוב לעצמנו כאשר אנחנו טומנים את ראשינו בחול, ומעמידים פנים שאיננו חיים באזור קשה. אנחנו חייבים לזכור שיהדות איננה דת פציפיסטית (למרות שבורכנו בפציפיסטים דתיים, כולל כמה מחברי "שומרי משפט - רבנים למען זכויות האדם"). לישראל יש אויבים שאילו יכלו - היו משמידים אותה. יש לנו זכות וחובה להגן על עצמנו. השאלה היא איך.
רוב הישראלים מסכימים שהטבח של מוסלמים בזמן תפילתם שעשה ברוך גולדשטיין בפורים במערת המכפלה - היה מעשה נתעב. רק מעטים רוצים לחשוב על המסרים שהחברה שלנו העבירה, ושאולי הובילו למעשה נורא כזה. ייתכן שגולדשטיין אף קיבל "השראה" ממגילת אסתר. בשנים האחרונות הותקפנו מלבנון ומעזה, דבר שהביא למלחמת לבנון השנייה ולמלחמת עזה. חלק מהישראלים רצו להתעלם, או להפחית מהצורך שלנו להגן על עצמנו. לגבי אחרים - כל דיון על האזרחים הלבנונים או העזתים שנהרגו, על המצור על עזה, או על השאלה האם יש קווים אדומים כאשר זה נוגע לביטחון - מתפרשים כחוסר דאגה לבני עמנו.
השבוע קיבלתי מספר טלפונים מלאי שנאה, ואפילו איומים. הכל מפני שבנוסף לזה שגינינו את הרצח הנורא של בני משפחת פוגל, ארגנתי מתנדבים שהיו מוכנים להתערב אילו כוחות הביטחון לא היו מונעים פעולות נקם של "תג מחיר". אני שמח לדווח שכוחות הביטחון אכן פועלים במידה רבה של יעילות למניעת נקם, וכל מה שעלינו לעשות הוא להודיע להם כאשר מתפתחים אירועים בשטח במקומות שבהם הצבא לא נוכח.
עבודתנו היא בשלושה מישורים:
1. אנחנו חייבים להצביע היכן המסיתים יוצרים סתירה מזויפת בין ביטחון וזכויות אדם, או מנצלים מעשה מרושע ונורא כרציחות - כדי לתאר את כולם כאויבינו המבקשים להשמידנו;
2. עלינו למצוא פתרונות יצירתיים כדי לנסות לנטרל את הסתירות בין זכויות אדם וביטחון - במקום שבו הם באמת קיימים (למשל, השאלה המציקה - אילו הסכמנו להקל על המצור בעזה, האם יכולנו להגיע להסדר של המשך הפסקת האש עם החמאס וכך למנוע את חידוש ירי הטילים שהובילו למלחמה);
3. אנחנו חייבים למצוא שפה שבה נוכל לדבר עם בני עמנו על קווים אדומים מוסריים במצבים האיומים האלה, היכן שיש קונפליקט בלתי נמנע בין זכותנו לביטחון לבין זכויות האחרים. ראשית כל עלינו להיות מסוגלים להעביר את המסר שאנחנו באמת מרגישים ומאמינים ששני דברים אלו - הם זכויות.
אינני מעמיד פנים שיש לי את כל התשובות. מכל מקום, בבת-מצווה של בתי אהיה בעל קורא בפעם הראשונה אחרי שנים רבות, ותהיה לי הזדמנות לממש בעצמי את מה שהמלצתי לאחרים. הרבה איימי איילברג הציעה, אחרי טבח פורים של ברוך גולדשטיין, שנקרא את הפסוקים על הרג אויבינו בלחש, כמו שאנחנו קוראים את הקטעים בתורה המכילים את הקללות שיבואו עלינו אם לא נתנהג כראוי. אחגוג את הצלת עמנו מאויביו, אציית לחוכמה של משלי "בִּנְפֹל אוֹיִבְיךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ" [משלי כ"ד, י"ז], ואפעל למען היום שבו נחיה לאור החוכמה של פרקי אבות דרבי נתן "איזהו הגיבור? העושה שונאו אוהבו" [אבות דרבי נתן, נוסח א', כ"ג].
פורים שמח!