ירי הטילים מעזה והתגובה הרפה של ישראל שוחקים את אחד ההישגים החשובים של מצבע "
עופרת יצוקה": ההרתעה. יש וודאי רבים הסבורים שישראל עשתה טעויות רבות במבצע בעזה בתחילת ינואר 2009. המציאות הוכיחה שלאחר המבצע אשר גרם להרס עצום, ההרתעה הישראלית פעלה היטב. ידענו תקופה יחסית ארוכה של שקט, אם כי מידי פעם הייתה נורה טיל זה או אחר. מדיניות הממשלה, לאו-דווקא ממשלה זו , של מוכנות להשלים עם ירי ספוראדי מידי תקופה, שוחקת תמיד את ההרתעה. את הטעות הזו משלמים תושבי ישראל בדרום. אותה מדיניות ניהלה ישראל במשך שנים בצפון הארץ, לכן תושבי הצפון חיו תחת איום מתמיד של טילים מלבנון. חשבנו שמלחמת לבנון השנייה בצפון, ומבצע "עופרת יצוקה" בדרום יחזירו את ההרתעה הישראלית לתקופה ארוכה מאוד. סביר להניח שקברניטי המדינה חוששים שמא המתקפה הבינלאומית על ישראל תחזור, גולדסטון ממתין לנו בפינה ומעצת הביטחון נמצאת במצב הכן. זו שטות שאין להשלים עמה. מוטב מתקפה דיפלומטית בינלאומית וגינויים מאשר נפילת שערה משערות ראשו של אזרח ישראלי.
מדיניותה של ישראל כלפי עזה חייבת להיות קשוחה ביותר, עד כדי אי מוכנות להשלים עם ירי של טיל אחד בלבד על יישוביה. "תג מחיר" קוראים לזה? אז את תג המחיר יש לגבות ללא שום פרופורציה למה שהצד השני עושה. אזרחי ישראל בדרום הארץ זכאים לביטחון מלא כפי שזכאים אזרחי הצפון ובמרכז. חובתה של המדינה לספק זאת ללא רתיעה.
במקום לדבר בפני מצלמות הטלוויזיה ולבלבל את המוח לאזרחים בכל מיני טריקים הלקוחים מתורת הנאומים, על מנהיגינו לממש את הבטחותיהם. לישראל זכות מלאה להגן על עצמה מפני טילים שכל מטרתם לערער את סדר החיים הנורמאלי של כל אזרח. החוכמה היא לא לקבל זאת ולגרום לצד השני לחשוב אלף פעמים אם כדאי לו לירות טיל על ישראל. זכותה של ישראל, כאמור, לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותה כדי להפסיק את ירי הטילים מעזה. אגב, אם נעשה זאת, יהיה זה איתות ברור גם לאלה מבין אויבינו היושבים במקומות אחרים.
למנהיגי עזה חייב להיות ברור שכל ירי של טיל על ישראל מסכן את חייהם. על ישראל להודיע באופן הברור ביותר, ללא גמגומים מיותרים, ללא חשש, שעל כל טיל שייפול בישראל, "ייפלו" מנהיגים כאלה ואחרים בעזה, גם אם יזחלו בתוך בונקרים. אם רוצים, אפשר להגיע אליהם.
לחמאס וארגוני הטרור האחרים חייב להיות ברור שכל טיל בישראל יוביל לקריסת מערכות חיוניות בעזה, החל ממערכות התקשורת, מערכות שליטה ובקרה, תשתיות חיוניות וכולי. רק על תגידו אי-אפשר. ריצה אחר יורים וניסיון לחסלם מבורכים אך לא אלה הם העיקר אלא המשגרים שלהם. אסור להם לשבת לבטח בביטחון. חייהם חייבים להיות דינאמיים ביותר, היינו כל יום, כל שעה, כול לילה במקום אחר פן יבולע להם. ישראל חייבת לעמוד על דברתה ולרדוף את המנהיגים ושלוחיהם יומם ולילה. מפקדות המחבלים חייבות להפוך לאיי חורבות. ישראל חייבת להבהיר היטב ובקול רם וברור: מי שיימצא במפקדות הוא בר מוות . אין לחוס על מחבלים נתעבים. אין להירתע משימושם הציני באוכלוסיה אזרחית.
הטמטום של מדיניות המעברים היבשתיים הפתוחים מישראל לרצועה, הגם שהם מעטים , הוא בלתי נתפס. יש המשתעשעים במחשבה שאם דרך ישראל ייכנסו סחורות תהיה אפשרות לפקח על הניסיונות להכניס נשק לרצוע. לטעון זה אין כל צידוק במציאות. לעזה נכנס אמל"ח בכמויות גדולות מאוד. עובדה פשוטה לכול אלה הדוגלים במדיניות הנוכחית: לאחר תפיסת האוניה "ויקטוריה" והאמל"ח הרב שהיה על סיפונה, מהרו גורמים בישראל להדגיש שנמנעה הסכנה של ירי טילים לטווחים ארוכים. והנה, באר שבע, אשקלון ואשדוד ספגו טילים מבלי שהם הגיעו לרצועה דרך הים. מנהרות עזה - מצרים הן אוטוסטרדות משוכללות דרכן נכנס אמל"ח כמעט מכול הסוגים. מדוע ישראל שיודעת היטב היכן המנהרות ומה קורה שם, איננה קוברת את המשלוחים ואת המובילים תחת ההריסות של אותן המנהרות? מדוע אנו תמיד חייבים להפציץ מנהרות רק לאחר ירי על ישראל?
לדאבון הלב, מנהיגנו אוהבים לערוך פסטיבלים נוסח "ויקטוריה", וגם בכך הם לא כל - כך מצליחים.
עזה היא קן צרעות שיש להילחם בו כל הזמן, ללא חשש ומורא. בשלב זה, רק ההרתעה שישראל תיצור יכולה למנוע טילים על ישראל בתדירות שאנו עדים לה ולשבש את אורח החיים של אזרחי הדרום. בנחישות ובאמונה צרופה שהדרך נכונה, יצליחו מנהיגי ישראל להקטין עד למינימום את המחזה המביש של ירי על יישובי הדרום. אם ביום מן הימים יתאפשר גם מו"מ מדיני, מה טוב. עד אז על צה"ל וגורמי הביטחון האחרים, בהנחיית הדרג המדיני, לעשות הכול, ממש כך, כדי להרתיע את הצד השני מלירות על ישראל.
כן, זה בהחלט אפשרי, במיוחד באווירה הבינלאומית הקיימת כיום.
