המהפכות והתהפוכות בעולם הערבי

ישראל לא מוזכרת כמעט בטרמינולוגיה של המהפיכות והשינויים בעולם הערבי. כמה פעמים ניסו שליטים ערבים כמו נשיא תימן עלי עבדאללה צאלח או נשיא סוריה בשאר אסד והיועצת שלו בות'יינה שעבאן, לשרבב את שמה של ישראל כמי שעומדת מאחורי ההפגנות והמהומות בארצם אך בעולם הערבי לא קונים את הסיפורים האלה. גם הסכסוך הישראלי פלשתיני ומצבם ההומניטרי של הפלשתינים בשטחי יו"ש ורצועת עזה נעלם לחלוטין מסדר היום של המהפכנים בעולם הערבי. הבעיה הפלשתינית על כל היבטיה, שהינה לב הסכסוך של העולם הערבי עם ישראל נדחקה לקרן זווית. מסתבר שלדור הצעיר במדינות ערב המניע את המהפכות יש סדר יום משלו הקשור ליצירת השינוי במצב הכלכלי, בשיפור תנאי המחייה, בשמירה על זכויות האדם וחופש והביטוי ובעריכת רפורמות פוליטיות. הדור הצעיר במדינות ערב מוטרד בראש ובראשונה מהבעיות שלו ולא מהבעיה הפלשתינית. אולם, אין הדבר אומר שהבעיה הפלשתינית לא תשוב ותעלה לראש סדר היום של העולם הערבי החדש לאחר שיתייצבו בו המשטרים החדשים. הפלשתינים קובלים בגלוי על כך שאפילו נושאים הומניטריים טריוויאליים כמו המצור על רצועת עזה, פתיחת מעבר רפיח וסבלם האנושי של תושבי הרצועה נעלמו מסדר היום של המפגינים בעולם הערבי ומסדר היום התקשורתי של אמצעי התקשורת הערביים. מוקדם עדיין להעריך איך יושפעו יחסי ישראל עם מדינות ערב נוכח התהפוכות בעולם הערבי. השתיקה היחסית הישראלית הרשמית מאז המהפיכה בתוניסיה תרמה ללא ספק לכך שישראל הצליחה בינתיים להרחיק את עצמה מהשינויים בעולם הערבי עם זאת מסתמנים תהליכים ומגמות מסוכנות לישראל. מעמדה של אירן התחזק, הפלגת הראווה של שתי ספינות המלחמה האירניות במימי תעלת סואץ לראשונה מזה עשרות שנים המחישה זאת היטב, ובעולם הערבי יש תחושה שארצות הברית נחלשה. ארצות הברית נתפסת בעיני הערבים כגורם שאי-אפשר לסמוך עליו בעת צרה וכמי שתקעה סכין בגבם של כמה מהשליטים הרודניים שהיו נאמנים לה ובראשם מובארק. נוצרה משוואה שככל שכוחה של ארצות הברית יורד במזה"ת כך עולה כוחה של אירן. חיידק המהפכה הערבית הצליח להדביק רק באופן חלקי את אירן ונראה כי המשטר האירני הצליח בשלב הזה לדכא ביד קשה ובהצלחה את כל הפגנות האופוזיציה. האופוזיציה האירנית מצידה לא הצליחה לשכנע מגזרים גדולים באוכלוסיה כי היא יכולה להוות חלופה שלטונית הולמת. נוכח המעורבות הצבאית של מדינות המערב במלחמת האזרחים בלוב, העובדה ששליט לוב מועמר קדאפי וויתר בשנים עברו על האופציה להצטייד בנשק גרעיני נתפסת בעולם הערבי כטעות חמורה שלו, שכן אם היה מחזיק כיום בנשק גרעיני ספק רב אם מדינות המערב היו מעיזות לתקוף באופן צבאי את מדינתו. סביר להניח שאירן תפנים את הטעות הזו של קדאפי ותאיץ את קצב הפיתוח של הנשק הגרעיני כדי להרתיע את מדינות המערב מלתקוף אותה בעתיד. ישראל ניצבת כרגע מבודדת עוד יותר בעולם הערבי לאור התהליך המדיני התקוע בערוץ הישראלי פלשתיני וחוסר יכולתה לייצר יוזמה חדשה ותהליך מדיני,אפשר לדמותה ל"אי בודד של יציבות בתוך אוקיינוס ערבי גועש". מה שהתרחש בעולם הערבי עד כה יוצר סיכונים חדשים לישראל אבל ייתכן שגם הזדמנויות,עם זה קשה עדיין להצביע על הזדמנויות בולטות לעין. נראה כי במזרח התיכון נוצרת כעת סביבה פחות יציבה ופחות ניתנת לחיזוי. קיים חשש שבכמה מדינות ערביות תיווצר התופעה הנקראת בפי המהפכנים הערבים "חטיפת המהפיכה" (אח'תטאפ א-ת'ורה-בערבית) והשתלטות עליה על-ידי גורמים אנטי ישראלים ואנטי מערביים. המהפיכה במצרים והמהומות המתמשכות בירדן מציבים סימני שאלה לגבי עתיד יחסיה של ישראל עם מצרים וירדן ועתיד הסכמי השלום. השינויים בעולם הערבי הביאו בינתיים, במקביל להתחזקותה של אירן השיעית, גם להתחזקותה של תנועת " האחים המוסלמים" העולמית(הסונית) השוללת את קיומה של מדינת ישראל.תנועה זו התחזקה באחרונה במדינות כמו תוניסיה,מצרים וירדן. הופעתו הפומבית הראשונה מזה שנים של השיחי' יוסוף קרדאווי בכיכר א-תחריר בקהיר ודרשת יום השישי שנשא סימלו זאת יותר מכל. במצרים יש כעת משטר מעבר אך 77 אחוזים מכלל תושבי המדינה הצביעו במשאל העם האחרון בעד שינוי החוקה ונסללה הדרך לקיומן של בחירות חופשיות לפרלמנט ולנשיאות בחצי השנה הקרובה (מעתה כהונת הנשיא תהייה לארבע שנים בלבד והוא יוכל לשמש ברציפות רק שתי קדנציות ולא יותר). הדור הצעיר והחילוני של מצרים שהוביל את המהפכה איננו משמש עוד כמנוע הפוליטי שמוביל את השינויים במצרים, אט אט מתברר כי הוא איבד את השליטה על המהפיכה. במצב שנוצר נראה כי צמרת הצבא בראשותו של טנטאווי הגיעה להבנות שקטות עם תנועת "האחים המוסלמים" על "שקט תעשייתי" עד לקיומן של הבחירות. תנועת " האחים המוסלמים" שהייתה בעבר מחוץ לחוק היא היום תנועה פוליטית חוקית לכל דבר, נציג שלה השתתף בוועדה שניסחה את התיקונים בחוקה החדשה והכת הצבאית השלטת עומדת להחזיר לה סכומי עתק שהוחרמו מפעיליה במשך השנים. תנועת "האחים המוסלמים" הודיעה כי לא תעמיד מועמד מטעמה בבחירות לנשיאות אך היא תתמודד בבחירות לפרלמנט. מדובר בתנועה מאורגנת היטב והערכות במצרים היא שיהיו לה הישגים גדולים בבחירות. הצלחתה של תנועה זו מסכנת את הסכם השלום בין מצרים לישראל למרות ההודעה של שלטון המעבר כי הוא יכבד את כל ההסכמים האזוריים והבינלאומיים של מצרים. בכירים בתנועת "האחים המוסלמים" המצרית, תנועת האם של חמאס, התבטאו בגלוי על הצורך בהקפאת או ביטול הסכם השלום עם ישראל. בעיני מצרים לא מעטים השחיתות של משטר מובארק מזוהה עם הסכם השלום עם ישראל. אחד מפעמוני ההתרעה הוא מה שקורה כיום עם הסכם אספקת הגז לישראל, ניסיונות הפיגוע בצינור אספקת הגז בסיני,הפסקת אספקת הגז לישראל לכמה שבועות, ועכשיו המגמה להעלות את מחירי הגז המצרי בניגוד למוסכם בעסקה הם סימנים מדאיגים. בירדן מצליח משטרו של המלך עבדאללה להחזיק בינתיים מעמד אך גם הוא מקרטע.המלך משתייך לשושלת ההאשמית, מצאצאי הנביא מוחמד, דבר שמעניק לו לגיטימיות מסוימת בעיני הציבור במדינתו. האופוזיציה האיסלאמית, איגודי העובדים ותנועות הנוער דורשים רפורמות פוליטיות, הם מנסים להגביל את סמכויות המלך ולהביא לשינוי שיטת המשטר. ארגוני האופוזיציה רוצים שלמלך יהיה מעמד סמלי בלבד וכי הבחירות יביאו להקמתה של ממשלה שמי שיעמוד בראשה יהיה השליט במדינה. תנועת "האחים המוסלמים" הנקראת בירדן "חזית הפעולה האיסלאמית" דחתה את הצעת ראש הממשלה מערוף בחית' לדיאלוג ולהשתתפות בוועדה שתבחן עריכת רפורמות.היא ממשיכה בארגון ההפגנות ומנסה לזעזע את כיסאו של המלך עבדאללה. בירדן יש התנגדות חזקה להסכם השלום עם ישראל שאותה מובילים התנועה האיסלאמית והאיגודים המקצועיים, באחרונה גברה התנגדות זו נוכח המבוי הסתום במשא-ומתן עם הפלשתינים והמשך מעצרם של כמה מחבלים ירדנים בכלא בישראל. ומה קורה בשטחי יו"ש ורצועת עזה? בשטחים נפל דבר. בעקבות המהפיכות בעולם הערבי קמה תנועה של הדור הצעיר הפלשתיני הנקראת "תנועת ה-15 במרס" שהצליחה באמצעות הפייסבוק לארגן הפגנות ענק בגדה וברצועה. התנועה הזו חרטה על דגלה השגת שתי מטרות בשלבים: הראשון, לסיים את הפיצול בין הגדה לרצועה ולהשיג פיוס לאומי ובשלב השני סיום מה שהיא מכנה "הכיבוש הישראלי". הנהגת החמאס ברצועה והנהגת הרשות הפלשתינית חוששות מתנועת הצעירים הזו, זו הסיבה שיו"ר הרשות הפלשתינית יזם מהלך, שבינתיים סוכל על-ידי הנהגת החמאס בדמשק, לבקר ברצועת עזה ולהקים עם תנועת החמאס ממשלת אחדות לאומית שתוביל לבחירות למועצה המחוקקת ולנשיאות. אולם נראה כי פעילי הדור הצעיר הפלשתיני לא יוותרו על כוונתם ליצור את השינוי. חודש ספטמבר הקרוב שבו תתכנס העצרת הכללית של האו"ם לדון בהקמת מדינה פלשתינית שגבולותיה הם קווי 67 הינו המועד שאליו עלולות להתכנס שורה של פעולות מחאה ואולי גם הפגנות אלימות נגד ישראל תוך ניסיון לגרור גם את ערביי ישראל לפעילות המחאה. תרחיש של אינתיפאדה שלישית במאפיינים דומים לזו של האינתיפאדה הראשונה בהחלט אפשרי. לגבי המצב בסוריה: נפילת משטרו של בשאר אסד טומנת בחובה יצירת שינוי אסטרטגי. המשטר הסורי העלאווי של משפחת אסד שמר על שקט מוחלט בחזית עם ישראל אך באותה העת בנה צבא חזק, חימש את החיזבאללה ואף ניסה לפתח יכולת גרעינית. החבירה שלו ל"ציר הרשע" שבראשות אירן הביאה להגברת השפעתה של אירן בלבנון ורצועת עזה והוצאתה של טורקיה מהמעגל הפרו ישראלי. למרות זאת ניסה בשאר אסד להגיע להסדר מדיני עם ישראל באמצעות משא-ומתן עקיף וחשאי עם ממשלת אולמרט. הנשיא הסורי אסד אינו מוכן לוותר על השפעת סוריה בלבנון,נפילת משטרו עלולה להביא להשתלטות מוחלטת של אירן על לבנון. קשה להעריך כעת אם נפילת משטרו של בשאר אסד תשפר את מצבה של ישראל או תרע אותו. המהפכות בעולם הערבי החלישו עוד יותר את מעמדה של הליגה הערבית וייתכן שגם את הרלוונטיות של יוזמת השלום הערבית. ההמונים במדינות ערב הזדהו עם האופי הבלתי אלים של המהפכות בתוניסיה ובמצרים ונחרדו מהאלימות ומעשי הטבח של שליט לוב מועמר קדאפי נגד מתנגדיו. אולם, פנייתה של הליגה הערבית לקהילייה הבינלאומית להטיל סגר אווירי בנימוק של "הגנה על אזרחים חפים מפשע" התקבלה בקרב ההמונים בעולם הערבי כאות חולשה של מדינות ערב בפני המערב ומתן "אור ירוק" להתערבות צבאית זרה בעניינים הפנימיים של מדינה ערבית. פרשנים ערבים אומרים כי הליגה הערבית "פשטה את הרגל" ובמקום לעשות מאמץ רציני למצוא פתרון של שלום למלחמה בלוב היא תמכה בהתערבות צבאית זרה בענייני לוב שהביאה להריסת התשתיות של המדינה, באמצעות הפצצות מסיביות, ולפגיעה באזרחים חפים מפשע,בכך נכשלה הליגה הערבית בהגנה על הזכויות והאינטרסים של העמים הערביים ועל ביטחונם.