התבשרנו בחדשות הרדיו והטלוויזיה שישראל שוקלת לאפשר ל"ספינות הסיוע" של סייעני הטרור להיכנס לעזה. האישור הישראלי (כך פורסם) מותנה בבידוק ביטחוני שייעשה על-ידי צד ג', קפריסין, יוון או טורקיה כמובן. לכאורה מהלך נבון שעשוי למנוע עימות על-ידי הימנעות מחיכוך (אפילו
יונית לוי סיננה כהרגלה: "למה לא חשבו על זה לפני מרמרה?"). למעשה, עוד צעד קטן במסע אלף המילים של ההשפלות, הכניעה והנסיגה שהפכו למדיניות הפורמאלית של מדינת ישראל.
אם הבעיה של השפל הזה - שפל אותו יוצרים מנהיגינו ואיתו נסחפת לתהום המדינה כולה - היה מצטמצם בבעיות של כבוד ואגו, אולי הייתי מצטרף לאומרים שיורד גשם, אבל לכל מי שנותר מעט שכל בקודקודו, ברור שענייני הכבוד הם רק בשולי הבעיה. עיקר הבעיה שאנו מצויים במדרון מסוכן של אובדן ההרתעה - ואובדן הרתעה בשכונה שבה אנו גרים מובילה לכליה. כשההרתעה נעלמת, גם "כיפות ברזל" ו"מעילי רוח" לא יושיעו.
ויתור על ריבונות והעברת סמכויות שאפילו על-פי דין בינלאומי מהוות זכות בלתי ניתנת לערעור של מדינה במלחמה, ויתור שהוא לא פחות מהודאה כי צודקים כל דורשי רעתנו האומרים שמדינת ישראל היא מדינה מסוג ג', מלאכותית ובלתי לגיטימית, מדינה שהופכת עצמה לשק חבטות וחוזרת מרצון לדימוי היהודי הגלותי התלוש וחסר הישע, וזאת אחרי הזדמנות חד-פעמית לתחייה ולקוממיות בארצה. הזדמנות, שלדאבון לב מוחמצת אל מול עינינו.
"הפגנת נחישות למופת"
ייתכן שההודעה הזאת בתקשורת מהווה בלון ניסוי "שיטה" שאליה הורגלנו, כמו אותו הגישוש שנעשה בהקשר להתנצלות ששליטי טורקיה דרשו מישראל לאחר ההיתקלות בספינת המחבלים "מאווי מרמרה" ולאחר שהציבור הגיב בתיעוב ל
עצם הרעיון, נמלא ראש ממשלתנו עזוז וחזר בו מהכוונה להתנצל. ייתכן שגם הפעם הוא ממתין לקולות מחאה כדי לומר ליועצי האחיתופל שלו כי צריך להתיישר עם הרוח. אם כך יהיה, זה הרע במיעוטו, כי עדיפה המנהיגות הרופסת על מנהיגות טיפשה.
ועל מה הסערה? צי הפירטים בראשות ה-IHH מתארגן לתקוף בשנית. הם כבר ארגנו מסיבת עיתונאים, התלהמו כמיטב המסורת הישמעאלית, הכריזו על אהבתם למוות ועל כמיהתם להיות שאהידים כדי שיוכלו לנצנץ בזוהר הרקיע. הם כבר מתאמים עם נמלי האגן המזרחי של הים התיכון את כל הפרוצדורה, שם תמתין להם אותה תערובת אנושית קבועה של פתאים ורשעים (כולל נציגים מהגיס החמישי שלנו), שיועמסו על 15 כלי שיט ובנחישות ילעיטו את מזי הרעב של עזה בבקלאוות ובמרציפנים, ואנחנו כרגיל משגרים מסרים כפולים ומבולבלים. לא ניתן, כן ניתן, אולי ניתן. מה אומר - הפגנת נחישות למופת.
תזכורת לסיבות לסגר על עזה
העיסוק האובססיבי של נאורי העולם בבעיית עזה משכיח את הסיבות לסגר, אותן מחובתנו להזכיר. להזכיר במיוחד למי שאינו רוצה לזכור. הכל התחיל כשנשיא אמריקני, ידיד ישראל אך איש תמים, הפעיל לחץ לקיים בחירות ברשות הפלשתינית. הבחירות לפרלמנט הפלשתיני אומנם התקיימו ב-2007 ואותו נשיא, שהאמין כי הדמוקרטיה תשמש לפלשתינים אמצעי למימוש כמיהתם לשלום ולשגשוג כלכלי, קיבל ביצה שפוכה על פניו בדמות החמאס. כך הכריעו תושבי עזה שוחרי השלום וזה האופן שבו הביאו לידי ביטוי את המתנה הדמוקרטית שהעניקה להם ארצות הברית. הסיבה בעיקרה נובעת מפערי ההיגיון ותפישת המציאות ובין החשיבה הפלשתינית לזו המערבית.
איסמאיל הנייה, ראש החמאס, מיהר להצהיר כי הוא מתנער מהסכמי הביטחון שנחתמו בזמנו בין ישראל, הרשות הפלשתינית ומצרים, והחל לבצע פיגועים רצחניים בישראל ולשגר רקטות לשטחה. כתגובה, הכריז הקבינט של ממשלת ישראל על רצועת עזה כעל שטח עוין ובפועל הקשיחה ישראל את תנאי המעבר של אנשים וסחורות במעברי הגבול עם עזה. ישראל הקפידה לאפשר העברת מוצרים. רעב לא היה שם, אך גם באמל"ח לא הורגש חוסר משמעותי והוא זרם לרצועה בדרכים שונות מתחת ומעל לאדמה.
למרות היכולות המרשימות שהפגינו הפלשתינים בהברחת אמל"ח, החלו הספקים (בעיקר האירנים) לפעול בכל דרך אפשרית כדי לסכל את מאמצי ישראל למנוע את זרם הטילים, הנק"ל, פגזי המרגמות ושאר הפריטים שיועדו להישלח לעזה וממנה (במצב צבירה שונה) לתחנתם הסופית – אזרחי ישראל, יישוביהם ושדותיהם.
מובן שהסגר הימי היווה מבחינתם את הבעיה העיקרית, ואז, בערמומיות אופיינית, הגו את רעיון ספינות הסיוע של "צדיקי העולם". וכי מי יהין לפגוע בשליחים הומניטריים? כך הפכו כלי שיט אלו לסוסים טרויאנים ימיים. כל שנותר הוא לאתר כמות מספקת של אידיאליסטים, לערבבם עם שונאי ישראל מבית ומחוץ, ולתבלם בגרעין של טרוריסטים ובכך לייצר נוסחה מושלמת לשבירת המצור הימי.
אחרי תקרית ה"מרמרה" על תוצאותיה הקשות, חשו מחבלי ה-IHH שניצחו בנקודות, וכעת הם מבקשים לנצל את ההצלחה ולהנחית על ביטחונה וכבודה של ישראל את המכה הסופית והניצחת. וזו בדיוק הנקודה בה צריך להיות נחוש מאוד, מובן וברור, ולומר לנבלים הגלויים והמוסווים בפשטות: אתם לא תעברו ויהיה המחיר אשר יהיה.
צריך לקוות שראש הממשלה שלנו ושר ביטחוננו יתעשתו, ינחו את הצבא להתכונן (והפעם להתכונן היטב), להפסיק לשגר בלונים ולנסות להפגין מנהיגות, אחרת יהיה זה עוד ציון-דרך במסלול הדעיכה העצוב של מדינת היהודים.