בית המידות בשייח' ג'ראח בירושלים המזרחית מגודר. מחלונותיו מציצים יהודים חובשי כיפות על מאות מפגיני השמאל שבאים למחות נגד פינוי התושבים הפלסטינים. מעל לבית מתנופפים דגל ישראל ענק ומנורת שמונה קנים מכוערת. מעבר לרחוב יושבים בני המשפחה שפונתה מביתה, ומביטים בעיניים כלות בביתם, שהפך להיות לסמל הכיבוש, הגזענות והאפרטהייד של הדמוקרטיה הישראלית. ההתנחלויות היהודיות בשייח' ג'ראח, בסילואן ובשכונות פלסטיניות אחרות בירושלים המזרחית, מתבססות - בחמש השנים האחרונות - על החוק התקף בישראל ועל בית המשפט הנותן לו תוקף, המאפשרים לפנות מבתיהם תושבים פלסטינים המתגוררים בהם מאז 1948, בנימוק שהבתים היו שייכים עד 1948 ליהודים שנאלצו לנטוש אותם בעת מלחמת העצמאות. חוק נכסי נפקדים אינו מאפשר, לעומת זאת, לפלסטינים שנאלצו לפנות במלחמת העצמאות את בתיהם בטלביה ובקטמון - לחזור לבתיהם. החוק היוצר אפליה בין סוגים שונים של אוכלוסיה על בסיס גזעי הוא חוק גזעני המתאים למדינת אפרטהייד, ולא למדינה המתיימרת להיות "המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון". סממנים נוספים של מדינת האפרטהייד הם החוקים הגזעניים שאומצו על-ידי הכנסת לאחרונה:

• חוק ועדות הקבלה - שבמסווה של רצון לשמור על צביונן של קהילות קטנות, מונע קבלת ערבים למגורים בקהילות אלה;

• חוק הנכבה - שבמסווה של זכותה של המדינה למנוע שימוש לרעה בכספים המוקצים על ידה, מדכא שאיפת ערבים להתאבל על האסון שנגרם להם - לדעתם - בעת מלחמת העצמאות;

• חוק האזרחות - המאפשר שלילת אזרחות ממורשעים בעבירות שונות (ראה בהמשך), כשהמטרה האמיתית היא שוב ערביי ישראל והשמאל;

• ב"צנרת" מונחת הצעת החוק לחקירת מימון גופי שמאל, ועוד היד נטויה.

אלה יוצרים תשתית למדינת אפרטהייד בישראל. "הגזענות הישראלית", ציין דניאל בלטמן במאמרו ב"הארץ" (4.4.11), "שחממת הגידול הטבעית שלה מצויה במפעל הקולוניאלי בשטחים, גלשה זה מכבר אל תוך החברה הישראלית, ונהפכה ללגיטימית בשורת החוקים שהתקבלו באחרונה בכנסת". גזענות בוטה הייתה גם בקריאת רבנים שלא להשכיר או למכור בתים לערבים, בניגוד לחוק העונשין. שתיקתם של היועץ המשפטי לממשלה ושל ראש הממשלה ושריו אל מול ההסתה נגד המיעוט הערבי - תיזכר לדראון עולם. התדרדרות הדמוקרטיה נראית גם באי-ציות המדינה לפסקי דין של בתי המשפט, כמפורט בדו"ח החדש שחיברה עו"ד יהודית קרפ, בעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה: רוב פסקי הדין שהוזכרו בדו"ח הקודם לא כובדו, והמדינה מתחמקת מכיבוד התחייבויותיה לבג"ץ. פרקליטות המדינה מגינה על משרדי ממשלה שמפירים חוק. נבחרי ציבור עוברים לסדר היום על נזיפותיהם של שופטי בית המשפט העליון על ביזיון בית המשפט. חמור במיוחד הוא התיקון הנ"ל לחוק האזרחות, שלפיו יוכל בית המשפט לשלול אזרחותו של אזרח ישראלי שיבצע פעולת טרור, יסייע לאויב במלחמה, יעסוק בריגול או "הורשע בעבירה לפי סעיפים 112, 101, 97-99 ו- 113 (ב) לחוק העונשין". בסעיפים הללו מסתתר "מעשה שיש בו כדי להוציא שטח כלשהו מריבונותה של המדינה" (סעיף 97) - ניתן לשלול אזרחות ממי שכותב מאמר, מפיץ עצומה או מפגין, במטרה להעביר שטחים מישראל (כרמת הגולן או ירושלים המזרחית). סעיף זה עלול להטיל אשמת בגידה גם על מי שעוסק בתהליך השלום, שתכליתו להעביר שטח שבריבונות ישראל לידי מדינה אחרת, לרבות למדינה הפלסטינית. כוונת ליברמן, שמפלגתו יזמה את התיקון, היא "לטפל" בערביי ישראל ובשמאלניה באיום בביטול אזרחותם - סנקציה בלתי דמוקרטית בעליל במשטר דמוקרטי. המאפיין הקשה ביותר של ה"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" הוא משטר האפרטהייד הגזעני והקולוניאלי ששולט בשטחים הכבושים. המתרחש בשטחים מפר את עקרונות הדמוקרטיה, בתמיכת בית המשפט העליון. החמרה בנושא באה בפסיקת בג"ץ ב-5.4.11 בעניין "משטר ההיתרים במרחב התפר", שמגביל עד למינימום את כניסתם, מגוריהם ועבודתם של פלסטינים באדמות הגדה שממערב לגדר ההפרדה. משטר ההיתרים, שקיבל גושפנקה מבית המשפט העליון, מספח בפועל לישראל 185,000 דונם של אדמה פלסטינית, שנכלאו בין הגדר לבין הקו הירוק. בכך הכשיר בג"ץ, מסיבות לכאורה ביטחוניות, אפליה בסגנון אפרטהייד, בין רבבות פלסטינים שנזקקים להיתר לעיבוד אדמתם ולמגורים בבתיהם - לבין יהודים (ותיירים) שאינם נזקקים לכך. "ההחלטה על סגירת מרחב התפר והחלת משטר ההיתרים במרחב עומדת במבחני החוקיות", קבעה נשיאת בית המשפט העליון. כך נושלו אלפי פלסטינים מעוד 9.5% משטח הגדה שממערב לגדר, בידי מדינה "דמוקרטית". לסיכום אצטט מסיום מאמרו של בלטמן: "רק מי שטחו עיניו מראות את ההקשר ההיסטורי הרחב, יכול עדיין להאמין שניתן לעצור את היווצרותה של מדינת אפרטהייד ישראלית, מבלי להיפטר מההיאחזות הקולוניאלית-הגזענית בשטחים". לדעתי אפסו הסיכויים להיפטר מההיאחזות בשטחים, ומדינת האפרטהייד תצמיח עוד קוצים רבים גם בעתיד.