להגביל את משך החקירות בישראל

הודעת היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין כי שר החוץ אביגדור ליברמן יועמד לדין, בכפוף לשימוע, בסעיפי הלבנות הון, מרמה והפרת אמונים והטרדת עד מסיימת סאגה משפטית ארוכה שהחלה לפני למעלה מעשור. אלא שכבר כעת יש לקבוע כי ההתארכות רבת השנים של הפרשה מהווה עינוי דין מתמשך שנעשה לשר, והיא מעמידה בסימן שאלה גדול את דרך ההתנהלות של פרקליטות המדינה ומערכת שלטון החוק בישראל. לא יתכן, שבמשך עשור שלם מחייו יצטרך אדם להתמודד עם חוקרי המשטרה ואנשי הפרקליטות כשהוא במקביל מנסה לקיים אורך חיים ציבורי ופרטי תקין. זאת עוד לפני שהחלו הדיונים המשפטיים בעינינו שעלולים במדינה כמו שלנו להתמשך גם הם לאורך מספר שנים. נכון שבמקרה הפרטי של שר החוץ החקירה לא הפריע לו, לפחות לא באופן גלוי, לנהל את חייו ועולמו הפוליטי אולם מעטים הם האנשים במדינה שמסוגלים לעמוד במצב מתמשך כזה של חוסר ודאות. לכן הגיעה השעה, דווקא אחרי סיומה של חקירת השר ליברמן, לקבוע גבולות ליכולת המערכת המשפטית והמשטרתית לרדת לחייו של אדם. חמור מכך במקרה בו מסיבות חקירתיות אמיתיות יהיה צורך בפגיעה מתמשכת יש לקבוע כי אורך החקירה יהווה שיקול משמעותי (שיופיע בחוק) להקטנת העונש שיקבל הנאשם בסוף משפטו אם יורשע וכי אישור לחריגה כזו יינתן אך ורק על-ידי היועץ המשפטי לממשלה כשגם יהיה ברור בחוק. מעבר לכך במקרה של זיכוי או במצב בו יתברר בבית המשפט שהחקירה הארוכה לא הייתה דרושה יש לקבוע שהמדינה תפצה משמעותית את הנחקר ותברר על-ידי צוות חקירה חיצוני מדוע נוצר עינוי הדין. רק באופן זה תיעצר המציאות הנוכחית בה נאשמים או נחקרים מקבלים את עונשם כבר לפני התחלת המשפט בעניינים וזאת בגלל המתח הרב עימו הם מתמודדים לאורך שנים. ברור שיש שיטענו כי בכך תסורס עבודת הפרקליטות ושלטון החוק בישראל ייצא ניזוק. אולם כשבוחנים את שני הצרכים זה של שלטון החוק מחד-גיסא וזה של כבוד האדם וחירותו מאידך-גיסא נראה כי אין מנוס לקבוע גבול גם לשלטון החוק בשל כבודו של האדם. שהרי גם לחקירה החשובה ביותר צריך לקבוע מסגרת הגיונית במרחב החיים הנורמאלי במציאות. שאם לא כן גישת מלוא כל העולם משפט תהפך לפשע בעצמה.