"חזרנו לקדושים שבמקומותינו. חזרנו על-מנת שלא להיפרד מהם לעולם". כמה מרגשים היו הימים האלו. המאבק על גבעת התחמושת. התמונות הבלתי נשכחות בכל העולם. העם הקטן והמאויים ניצח את כל אויביו במלחמת בזק בת שישה ימים. אני עדיין לא נולדתי. מלחמת ששת הימים הביאה לאופוריה והרגשה עילאית של שגשוג וברכה אך הביאה גם כמו כל דבר טוב גם דבר רע. היא הביאה עימה צורך לשלוט על עוד הרבה אנשים אחרים כאלה שאינם יהודים.
ההנהגה שהייתה באותם ימים לא נתנה את הדעת לצדדים הבעייתים שהיו גם חלק בלתי נפרד מניצחון הירואי עוצר נשימה. עדיין, הייתי אני רוצה לחזור לימים הללו. הייתי רוצה להתרגש יחד עם אותו דור. כי חסרה לי היום אותה לכידות שהייתה אז. ככה לפחות מספרים.
המלחמה ההירואית של אז והמלחמות שבאו בעקבותיה הביאו לעיבוד מחדש של פסיפס הדיעות הפוליטיות שעבר על המדינה מן הבחינה הפוליטית. השמאל של אותם ימים, שרת אשכול וגולדה וגם בן-גוריון, הביע אז דיעות יותר ימניות מהדיעות של הימין של היום. צריך לתת את הדעת על תהליך זה. הימין של היום הרי עומד הרבה הרבה יותר שמאלה מאותו "שמאל" של מלחמת ששת הימים. גולדה נחשבת היום לקיצונית ימנית וכך גם בן-גוריון של אותם ימים כפי שמתועד מראיונות שנתן באותם ימים.
האפקט הפוליטי שעבר על המדינה כסופת טייקון הוא האפקט המשמעותי שיש ליתן עליו את הדעת והוא תוצר של מלחמות התשה שעברו על העם במרוצת השנים.
היום, כבר מודעים יותר מתמיד לצורך שיש בפתרון הבעיה הפלשתינית. היא אותה הבעיה שצצה בעקבות הנצחון ההירואי של מלחמת ששת הימים. לא ידעו, באותה עת של האופוריה, לנצל את המומנטום והתנופה ולקצור את הפירות של אותו ניצחון.
אין זו חכמה ואין זו גדולה ללמד כעת ולדעת להעביר ביקורת על אותו דור מדהים. והרי גם לא ניתן לשנות את העבר. אבל ניתן לשנות את העתיד. יש תקווה. לפני הכל וראשית כל, צריך לחזור אל הלכידות. צריך לחזור ולהיות מחוברים איש לרעהו. אחרת לא תוכל החברה לשרוד. צריך לשמור על ערכים ועל תרבות. על הדר ועל כבוד. להנחיל נימוס. להיות סובלניים. הרי מה שחיבר אותנו אז בימים המפחידים של טרום מלחמת ששת הימים הוא זה שיחבר אותם היום לדעת להתגבר על כל הבאות.
תפקידה של ההנהגה במדינת ישראל הוא להיות זרקור רוחני ומורלי לעם. יתכן ואולי וזוהי דרישה כבדה מידי מהנהגה שחדשות לבקרים מוטל בה רבב וקלון למעשים של מינהל תקין. יתכן ואולי השעה לבקש מהעם שיקום על רגליו ויבקש לעצמו מנהיגים אחרים. מנהיגים שידעו להוביל אותו בחשכה. שידעו להוציא אותו לחירות. שיכוונו אותו. שילכדו אותו. הפעם, להבדיל מהפעמים האחרות מאבק ההישרדות קשה שבעתיים. המשימה קשה אבל אפשרית. אבל היא חובה וצו השעה. מי יתן ונחזור אל אל אותה הלכידות שהייתה על-מנת שלא להיפרד ממנה לעולם.
