ההצעה למנוע חקירות של ראשי
ממשלה במהלך כהונתם נתפשת כניסיון להפוך את לשכת ראש הממשלה לעיר מקלט למושחתים. אילו החוק הזה היה כעת בתוקף, היתה כהונתו של
אהוד אולמרט נמשכת אולי עד היום. סיוט? לא נוכח האלטרנטיבה.
כשקמה ממשלת נתניהו הראשונה נשלפו בזריזות כתבי אישום נגד
רפאל איתן (רפול) שהיה מועמד למשרד לביטחון פנים ו
יעקב נאמן, שר המשפטים. רפול הופנה למשרד לאיכות הסביבה ונאמן התפטר. השניים זוכו, נאמן חזר למשרד האוצר, וכעת כיהנו בתפקידים שבהם לא הפריעו לברוני מערכת המשפט. התיקים חסרי השחר הללו שהומצאו כדי לסלק את השניים היו הדוגמה הבוטה והגסה ביותר, עד אז, של התערבות מערכת המשפט במינויים. אז הם עשו זאת כדי להרחיק סכנה מעצמם, אך בינתיים השתכללו והם משתמשים בסמכותם בציניות וכוחניות כדי להשפיע על דרכה של המדינה ולשליטה על מינויים ציבוריים.
בפרשת "האי היווני" היה חשד שראש הממשלה שרון התערב כשר חוץ בשנת 1998 אצל היוונים שימכרו לדודי אפל אי למיזם נופש. בתמורה הועסק, לכאורה, גלעד שרון אצל אפל וקיבל סכומי עתק תמורת עבודה פיקטיבית, ואז באה לעולם "תוכנית ההתנתקות". שרון אימץ לפתע נסיגה חד-צדדית מרצועת עזה בניגוד להבטחותיו מהבחירות שבהן לעג להצעה צנועה בהרבה של יריבו,
עמרם מצנע, ובניגוד להכרזתו "דין נצרים כדין נגבה, כדין תל אביב". ככל שהתוכנית הלכה והתממשה, כן הלכו והתפוגגו ההאשמות נגדו ולאחר התעלמות שרון מתוצאות משאל מתפקדי הליכוד הוחלט שלא להעמיד אותו לדין, ועתירה לבג"ץ בנושא, נכשלה.
עיתון "
הארץ" הקפיא את סדרת הכתבות "החשבון של משפחת שרון", וכתבו, יואל מרכוס, כתב ללא בושה: "השחיתות יכולה לחכות". שרון הפך לחביב השמאל, התקשורת ומערכת המשפט. כך חשף עם פרישתו השופט
מישאל חשין את עומק "השיקולים המשפטיים":
"אני יכול רק לומר שכשאדם (גלעד שרון)
בשביל לשוטט באינטרנט מקבל 600 אלף דולר והבטחה לעוד שני מיליון, צריך להיות שוטה כדי לחשוב שהוא באמת קיבל את הכסף בשביל העבודה... אבל באותו זמן כל העם רצה ששרון לא יעמוד לדין, בגלל שהיתה תוכנית ההתנתקות. ואם שרון היה עומד לדין לא היתה התנתקות".
הכלל "כוח משחית וכוח מוחלט משחית לחלוטין" לא פסח על מערכת החוק בישראל והכוח המוחלט שבידי בג"ץ נותן חסות להשחתתו שלו, ושל כל המערכת. באמצעותו היא פותחת את שערי הארץ בפני נחשול מהגרי עבודה מאפריקה, מנסה לבטל את חוק האזרחות ולהציף את הארץ באינסוף ערבים שיקבלו אזרחות בנישואין עם ערביי ישראל, מתערבת בגסות במדיניות ביו"ש, מקיימת אפליה בוטה לטובת הערבים בסוגיות תכנון ובנייה, מונעת ענישת מעסיקי מסתננים, מתערבת בקביעת אזורי עדיפות לאומית, בהחלטות ביטחונית, בהחלטות שלטוניות כמו באספקת החשמל לעזה, בענייני כשרות ואופייה היהודי של המדינה ועוד. שופטי בג"ץ משפיעים על מינויי שופטים ומנסים לשמור את בית המשפט העליון כמועדון סגור ואחיד. הם התערבו במגמתיות במינוי הרמטכ"ל, במתן פרסי ישראל, במינויי שרים ובהפלה או מניעת הפלת ממשלות.
"מי שמחליט על החקירה, קובע את צביון הממשלה", אמר שר המשפטים
דניאל פרידמן. כך לא נפלה ממשלת שרון וכך נפלה ממשלת אולמרט, שאמנם לא היה ימני, אך רק כך ניתן היה להיפטר מפרידמן שזעזע את שלטון המערכת.
כשהמערכת התנפלה על
שי דרומי שהרג פורץ בחוותו, נחקק חוק קיצוני המאפשר לירות בפורצים. זהו חוק שלמעשה מגן על הציבור מפני סדר העדיפויות האנטי ציוני והמעוות של המערכת. זוהי גם מהותו של החוק המוצע למניעת חקירת ראשי ממשלות - להגביל את עריצות "ממשלת הצללים" המשפטית.