חופש ביום ראשון? אלי ישי לא יתערב, בינתיים

במקור הייתה זו הצעת חוק פרטית של חברי הכנסת זאב אלקין, יריב לוין, נתן שרנסקי ויולי אדלשטין. בחודשים האחרונים היא קיבלה רענון ומי שלקח עליה את ה'אפוטרופוסות' היה המשנה לראש הממשלה, ח"כ סילבן שלום. מהרגע הזה, לכאורה, נגזר גורלה של הצעת החוק לקבורה, שהרי, כידוע, שלום ונתניהו הם לא הח"כים המיודדים ביותר זה לזה... שלום מעולם לא הסתיר את כוונתו להתמודד על ראשות הממשלה, ראש בראש מול נתניהו. בראיון שהעניק לעיתונאית שרי מקובר ב'מעריב' הבהיר ברורות - "אני אהיה ראש ממשלה" - וגם דיבר איתה על כך ש"העובדה שעד היום לא היה כאן ראש ממשלה מעדות המזרח בלתי נתפשת". אלא שנתניהו, בפקחות יש לומר, החליט שלא 'להיכנס' בחוק באופן גלוי, וכאשר דיברו עליו (יום ב'), בישיבת הסיעה, שמר על פני פוקר. כאילו היה מישהו מהאו"ם, אחד שאין לו צד לכאן או לכאן.

במהלך הישיבה הובעו למעשה שלוש דעות. האחת, דעתו של שלום, המצדדת בחוק. בשיחה עמו מסביר שלום כי עבורנו, הציבור הדתי והחרדי, יש משמעות רבה לתוספת של יום חופשה בו נוכל לערוך קניות ושופינג במנוחה. ובכלל, הוא טוען, "אם לא נוסיף את יום א' כיום מנוחה נוסף כבר היום, הציבור הדתי, שיהיה בעוד עשר שנים רוב בארץ, יחליט על זה בכל מקרה". הדעה השנייה היא, כצפוי, דעתו של שר האוצר, יובל שטייניץ, שלא אוהב 'כלכלית' שישביתו לו את המשק ליום תמים. לדעתו, יום שישי לא יוכל לפצות על יום עבודה שלם שיילך לאבדון, כי שישי זה שישי, לא יום תמים. הן המוסלמים והן, להבדיל, הדתיים והחרדים, לא יוכלו לעבוד בשישי כמו בכל יום רגיל, ו'זה לא זה'. ובכלל, טוען שטייניץ, למה שמדינת ישראל לא תהיה שונה? מיוחדת? למען האמת, בתחילה סבר שטייניץ שמצפים מהאוצר לממן את שעות העבודה של מי שכן יבחרו לעבוד בראשון כשעות נוספות. וזה, כמובן, הבהיל אותו ואת הארנק של המשק הישראלי. כאשר הבהירו לו שיום ראשון יהיה כמו שישי כיום, ומי שיעבוד לא יקבל על זה תוספות כלשהן, התרכך קמעה. בשלב מסוים פלט שטייניץ משהו בסגנון של 'צריך לחשוב על זה', והציע להחליף את שישי בראשון. שישי שבת שבתון, הייתה הצעתו. נתניהו, שהופתע מעצם הנכונות של שטייניץ לשני ימי שבתון, מיהר לשאול האם יש מצב שהוא יתמוך בחוק. לא בדקתי לעומק, מיהר שטייניץ להסתייג, אבל... הנוקשה מכולם היה שר החינוך, גדעון סער, שלא מוכן שישביתו לו את מערכת החינוך ליום, כלומר יומיים כולל שבת. הסבירו לו שלא בטוח שגם מערכת החינוך תיכלל ביום השבתון, ובכל זאת הוא נרשם בין חברי הכנסת המתנגדים נחרצות לרעיון.

הפשרה, כמה לא מפתיע, הגיעה בדמותה של 'עוד ועדה'. הפעם הודיע נתניהו כי הוא יעמיד בראשה את הכלכלן הבכיר באוצר, הפרופ' יוג'ין קנדל ויקצה לעבודתה ארבעה חודשים. השמועות הראשוניות דיברו על כך שיוג'ין ידוע כתומך בחוק. אבל תוך כדי ישיבת הסיעה מיהרו להתקשר עמו, והוא אמר שבהחלט עדיין לא קבע עמדה ברורה. עם קצת מזל, ועם ההבנה שלו בדבר מי העמיד אותו בראשות הוועדה, אולי עוד יהפוך למתנגד? מי יודע. בין חברי הוועדה ייכללו נציגים של כל משרדי הממשלה הרלוונטיים, וביניהם משרד האוצר ומשרד החינוך. לדעת נתניהו "מדובר בנושא מורכב שדורש בדיקה רצינית ממספר רב של זוויות, הן כלכליות והן חברתיות, דתיות, ערכיות ועוד".

ההפתעות הגדולות של ישיבת הסיעה, כפי שהיטיב להגדיר זאת באוזני אחד מהמשתתפים, שלא לציטוט בשמו, הן שתיים: האחת, תמיכתו של שרגא ברוש. מבחינתו, עסקים קשורים זה בזה בהיבט בינלאומי, וכך יוצא שיום שישי, שהוא יום למחצה, הופך ליום אבוד, כאשר ראשון הוא יום מת. בנוסף, הציבור הדתי אינו משתתף בחגיגת הקניות של שבת, וממילא מדובר בהפסד למשק. ההפתעה השנייה הייתה העובדה שראש הממשלה, "שבדרך כלל שר האוצר מדבר מגרונו", לא היה נחרץ בדעתו נגד החוק. אבל צריך לקחת בחשבון שלעיתים צריך לנהוג בשכל, ו'לשחק' אותה חצי-תומך. למה לך לומר דוגרי 'אני נגד' כשוועדה יכולה לעשות לך באלגנטיות את העבודה? אגב, אנקדוטה אחרונה לסיום. מי שנכח בישיבה שם לב לכך שנתניהו שכח 'במקרה' להזכיר את שמו של סילבן שלום כמי שעומד מאחורי ההצעה. מה זה אומר על סיכויי החוק לעבור? ימים יגידו. שלום, מבחינתו, ממשיך להיות נחוש. "לא ניתן לעצור את הרכבת שכבר יצאה מהתחנה", הוא אומר. ורוצה להאמין בכל ליבו שהוועדה המקצועית תגיש את מסקנותיה עד לתחילת מושב החורף והן תהיינה כפי שהוא רוצה שתהיינה. בביקור הבא שלו בבית הגראי"ל שטינמן, הייתי מציעה לו לבקש ברכה. בלעדיה, סיכוייו, כך עושה לי הרושם, לא ממש גבוהים.