אין ספק שההלכה היהודית - גוף הידע המכיל את מצוות התורה, התלמוד, והספרות הרבנית שבאה לפרשם - ראויה ללימוד ולמחקר. יחד עם זאת, יש לעמוד על ההבדל העצום הקיים בין לימוד לשמו, לבין הלימוד מספרים וממאמרים כדוגמת "תורת המלך", המתיימרים לתת הצדקה תורנית-הלכתית לאירועים שבמהלכם נפגעו פלסטינים בנפש וברכוש, או כדוגמת "הכשר הלכתי" לרצח ראש הממשלה
יצחק רבין ז"ל.
חלקים נרחבים בציבור הדתי-לאומי חיים היום בתחושה ברורה שפרשנותם להלכה היא מעל החוק, ורבניהם מורמים מכל אדם. ציבור זה, שחלק ניכר ממנו חי מעבר לקו הירוק, מתרגם תחושה זו למעשים, כדוגמת "תג המחיר" שאותו הם גובים משכניהם הפלסטינים, או כהתנהגותם כלפי מוסדות המדינה, בתי המשפט, הפרקליטות, הצבא והמשטרה.
ברצוני להתרכז בעניין שרבים נמנעים מלדון בו, ובשאלות קשות: האם בהשמעת דברי תורה יכולה להיות הסתה? האם הרמב"ם היה גזען? מתי באמת מותר או צריך להרוג אדם בכלל, וגוי בפרט? (תארו לכם מסמך זהה, שבסופו תופיע המילה - יהודים). נושא עבודת המוסמך שלי לאוניברסיטה העברית הוא: "ערך חיי הלא-יהודי בהלכה". במסגרת עבודה זו דנתי בהשקפות ההלכה בנושאים רגישים מאוד, כסוגיות שבהן דן הספר "תורת המלך".
ההלכה דנה במגוון סוגיות רחב ביותר, ובוודאי בנושאים של חיים ומוות. הנושאים הקרובים לענייננו, ואותם סקרתי בעבודתי, עוסקים בשאלה כיצד יש לשמור על חייו של אדם, ומה עונשו של המקפד חייו של אדם. ניסיתי להשוות את עמדת ההלכה לגבי יהודים, ליחסה ללא-יהודים.
למרות המילים הנעלות על המוסר היהודי, צר לי לקבוע שערך חיי היהודי
בהלכה אינו שווה לזה של הלא-יהודי. ההלכה, בפרשנות השמרנית, מבחינה היטב בין סוגים שונים של בני אדם. הסיבה לכך אינה גזענית במובהק, שכן היא מכירה בגיור הנעשה כהלכה, שאחריו כל אדם יכול להפוך ליהודי. ההבחנה העיקרית בין בני האדם, מבחינת ערך חייהם, היא על פי שתי אמות-מידה: באיזו מידה חייב אדם במצוות, ובאיזו מידה הוא אכן שומר עליהן. גבר יהודי חייב עקרונית בכל תרי"ג המצוות. אדם שאינו יהודי חייב, על-פי ההלכה, רק בשבע מצוות בני נח, ולכן ערך חייו פחות. גם בקרב הלא-יהודים קיימים הבדלים רבים לפי מוצאם, והמידה שבה הם אכן מקיימים את שבע מצוות בני נח. בהלכה מובחן הנכרי שאינו מקיים את המצוות הללו לעומת בן נח, המקיים אותן. הבדלים אלה מתבטאים, למשל, בענייני הריגה. באופן כללי ניתן לקבוע שעונשו של יהודי ההורג לא-יהודי פחות בהרבה - אם בכלל קיים - מעונשו של לא-יהודי ההורג יהודי. זאת, גם לגבי ההורג במזיד וגם לגבי ההורג בשגגה.
יחד עם זאת, אני גאה בפירושים מסוימים לאותן הלכות בעייתיות בעיני הקורא ההומניסט, ובחלקים אחרים במחשבה היהודית המשקפים גישה אנושית ושוויונית הרבה יותר. לצערי הרב, רבנים רבים, כמו כהנא בשעתו ומחברי "תורת המלך" והמסכימים איתו - אינם נמנים עם אלה. יחסם השלילי לפלסטינים הוא פוליטי, לא דתי, והוא ממריץ אותם להדגיש את הפירושים המדירים והמפלים בין יהודים ללא-יהודים, על כל הכרוך בכך.
שבעים פנים לתורה, והלוואי שנחיה לאור פניה היפות.