כבר כמה חודשים שאנחנו רואים בתקשורת הפגנות על הפקעת מחירי הקוטג', מחיר תשלום הדלק שעלה לבלי הכר, וכמובן הפגנות של סטודנטים שזועקים להורדת שכר הלימוד, אלפי צעירים טובים, מלח הארץ, נאבקים באופן דמוקרטי על זכותם ללמוד בכבוד במדינת ישראל של 2011. גם אחרי 64 שנים, אנחנו ממשיכים להיאבק באופן לגיטימי ודמוקרטי על הזכות שלנו ללמוד בכבוד במדינה הנכספת. אבל כמו שזה נראה עכשיו, גם הלימודים, כמו הבריאות - רק לעשירים! אנחנו חיים את המאבק לחיות בכבוד בכל רגע. מאחורי הסיסמאות, השלטים והצמיגים הבוערים, חסימת הכבישים ומחאות הפייסבוק מסתתר כנראה גם מאבק אנטי-חברתי. מאבק שהוא צר. מאבק שאם יצליחו בו, הפערים החברתיים במדינה רק יגדלו, יתרחבו וישאירו הרבה מאיתנו מאחור.
במציאות של מדינת ישראל 2011 דרישתו של כל מעסיק במקרה הטוב היא לפחות תואר ראשון. הביקוש להשכלה גבוהה וללימודים בקמפוס האוניברסיטה חוצה גבולות. התחרות הגואה על כל כיסא פנוי ברוב הפקולטות, מאלצת את הנהלת האוניברסיטות להקשיח את תנאי הקבלה, ולדרוש ציוני בגרות וציוני פסיכומטרי גבוהים במיוחד. הכל בשביל שנלמד באוניברסיטה מקצוע.
דרישות הקבלה הללו גומלות חסד רק עם סטודנטים שבתקופת התיכון זכו לסביבת לימודים תומכת, לשיעורים פרטיים בבית הספר, לבתי ספר איכותיים ואפילו לקורס הכנה לבחינה בפסיכומטרי. לעומתם, עבור צעירים שמגיעים מרקע סוציואקונומי חלש, כזה שלהורים לא הייתה אפשרות כלכלית לממן שיעורים פרטיים, דלתות האוניברסיטה יישארו נעולות בפניהם. זאת עובדה!
על-מנת להתמודד עם הסיטואציה הקיימת, נאלצים אותם סטודנטים המגיעים מרקע חלש ועם ציוני בגרות וציון פסיכומטרי נמוכים, להירשם באופן חוקי ללימודים במכללות פרטיות ולשלם שכר לימוד הגבוה פי שלושה משכר הלימוד באוניברסיטה. ההתארגנות של ארגוני הסטודנטים בארץ מתמקדת בעיקר במחאה נגד תשלום שכר הלימוד באוניברסיטה, אך אבוי לנו, תחשבו שאם הם ממשיכים להצליח במחאתם, הפערים בין החזקים לחלשים ימשיכו לגדול, מכיוון שהסטודנטים החלשים ייאלצו להמשיך ולשלם 28 אלף שקל בשנה למכללה פרטית, ודווקא ציבור הסטודנטים שנרשם לאוניברסיטה יזכה להנחה נוספת ומשמעותית באוניברסיטה, כי הוא "באמת משלם המון". הם ישלמו אולי, במקרה הטוב, 10,000 שקלים, מתוכם חלק ישולם במלגות. מעבר לתשלום הזה, לבוגר אוניברסיטה יש סיכוי גדול יותר להשתלב בשוק העבודה מאשר לבוגר מכללה פרטית, יוקרתית ככל שתהיה.
אז אני קוראת מכאן לראשי אגודות הסטודנטים: אם באמת חשובה לכם טובת החברה הישראלית, עליכם להסכים על העלאת שכר הלימוד באוניברסיטה לכלל הסטודנטים שלומדים בפקולטות על גווניהן - פועל יוצא שאת תוספת התקציב מהעלאת שכר הלימוד תשקיע המדינה במערכת ההשכלה הגבוהה, בהענקת מלגות למעוטי יכולת, בשיעורי תגבור שיאפשרו לכל סטודנט להתקבל ללימודים.
אסור לנו במדינת ישראל של 2011 לתת ששכר הלימוד יהווה מכשול בפני סטודנטים אשר אינם יכולים לשלם. הדרך הנכונה להתגבר על המכשול, היא להגדיל באופן משמעותי את מענק המלגות ולתת הנחות גדולות למי שזקוק להן באמת ולא לכל הסטודנטים.
אם לא נשנה את התפישה הזאת, נמצא את עצמנו מצליחים במאבק על הורדת שכר הלימוד באוניברסיטה לכלל הסטודנטים שלומדים שם, אך מנגד נחליש באופן משמעותי את ההשכלה הגבוהה בישראל ונעמיק את הפערים שיסרבו בעתיד להצטמצם. ושוב נמצא את עצמנו, מדינת ישראל, מדינה של רווחה, שלא מתקדמת ומתפתחת.
