ממלכת כוהנים וגוי קדוש

בישראל כיום אנו עדים לויכוח בין הגורסים שזו "מדינה יהודית" ובין הגורסים שזו "מדינה יהודית דמוקרטית". שתי קבוצות אלו מוצאות שפה משותפת כדי להדוף את התפישה של "מדינת כל אזרחיה". אך בינתיים לאט-לאט ימין סהרורי גורר את הכנסת ליישם חזון של "מדינת ממלכת כוהנים וגוי קדוש". אני נמנה אל אלו הגורסים, שמושג המדינה אינו יכול לסבול הכחשה כזאת, לפיה המדינה, כשלעצמה, אינה של כל האזרחים החיים בה. תמיד - גם בזמנים עתיקים - המדינה, באשר היא, ייצגה את האחריות השלטונית על השטח ועל כל אשר בו. בשל התפישה המיוחדת של אומת-הדת היהודית נבצר מאיתנו לקיים מבנה ממלכתי. כאשר היה ניסוי ממלכתי הוא לא האריך ימים. הניסוי הממלכתי שלנו תמיד לווה במתח קשה בין התפישה של "ממלכת כוהנים וגוי קדוש" ובין המלוכה, שנתפשה מלכתחילה כמוסד זר לתפישת "ממלכת כוהנים וגוי קדוש". היו גילויים מצערים בתקופת המקרא של אנשי דת, שכפרו תחת סמכותה של המלוכה ואסתפק רק בשתי דוגמאות - אלישע ושמואל. כאשר החברה הישראלית עשתה את הניסוי השני שלה לכונן דפוס ממלכתי, בדמות הממלכה החשמונאית, הרי מה שגרם לחורבנה הוא במידה רבה תוצאה של חתירה בלתי פוסקת של הקנאות פרושית קיצונית, שסירבה להכיר בממלכה וברשויותיה. לצערי, אין כל הבדל בין הערעור של הפרושים על סמכותה של הממלכתיות בתקופתם, ובין פעילות גלויה כיום של חוגים בימין, ההולכים ומתעצמים, כשהם אינם מכירים בסמכות הממלכה. יש להם סמכויות אחרות, שעבורם הן מקור הסמכות מה כן לעשות ומה לא לעשות. לנורמות הפרושיות בעבר יש קבלות ביצוע מוכחות בהיסטוריה שלנו, המעידות על חורבן ומעגלי דמים יותר מדי קשים לעם היהודי. לכן אני חושש מהתופעה הפרושית במציאות חיינו כאן והיום - אני חושש ממה שכבר עוללה הדרך הפרושית - חורבן בית שני. ההיסטוריון יגאל עילם מסתייג מהיסטוריונים של ימי בית שני על אופן הטיפול המקל והמרכך שלהם בממצאי החומר ההיסטורי על פעילותם של הפרושים, תוך המעטת חלקם באחריות לחורבן הבית השני. לדעתי, אותה הַחְלָקָה שמבצע המחקר היסטורי לגבי חלקם ההרסני המכריע של הפרושים בחורבן הבית השני, מבוצע גם כיום ביחס לקנאות הפרושית במציאות של מדינת ישראל במאה ה-121, שהוא מרשם בטוח לחורבן של כל מה שנבנה כאן. לצערי, מדינת ישראל בששים ושלוש שנות קיומה סובלת מאותם פגמים, שמהם סבלה הממלכה בתקופת המקרא ובתקופת בית שני . בשני המקרים היא לא פתרה את שאלת יחסי הדת והמדינה, ווכן לא פתרה את יחסי היהודים והלא-יהודים שבתוכה. גם כיום שאנחנו כבר ילדי מהפכה חילונית אנחנו שבויים בשני הפגמים. אנחנו שבויים בתפישה של "ממלכת כוהנים וגוי קדוש" , כשלאומנות חשוכה מצליחה לגרוף אחריה באלו הימים גוש פרלמנטרי גדול, שיתמוך בתפישה זו, מבלי שיקראו לילד בשמו, והייתי מוסיף מבלי שיקראו לממזר בשמו - והשם האמיתי - "ממלכת כוהנים וגוי קדוש". אנחנו שבויים כיום בתפישה של פרשת השבוע אותה קראנו בשבוע שעבר - "הֵן עַם לְבָדַד יִשׁכּוֹן וּבַגּוֹיִים לא יִתְחַשָּב , מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקב וּמִסְפַר אֶת רבַע יִשְׁרָאֵל..."(במדבר כ"ב 9-10). ואם אנחנו שולטים 43 שנים על שטחים בהם יושב עם , הצמא לחיים במדינה עצמאית לצידה של מדינתנו, אנחנו נעשה הכל שגם בשנה ה-44 מאווייו לעצמאות מדינית לא יקרמו עור וגידים. חייב להיות ברור, שחמישית מאזרחי מדינת ישראל, ילידי הארץ הזו כמונו, אסור שאזרחותם תהיה מותנית רק אם ייענו בחיוב לדרישה לצבוע עצמם בצבע , ההולך ומשתלט על ממלכת הצבעים שלנו - הצבע של "ממלכת כוהנים וגוי קדוש". גם אם אנחנו משאירים בשולים פינה דחויה בצבע דהוי את האמירה "מדינה יהודית דמוקראטית", מדינה כזאת אינה יכולה להיות המדינה של כל האזרחים החיים בה - יהודים וערבים. זו מדינה שצועדת כיום במסלול ההקצנה הפרושית. הקצנה, שיש לה היום דוברים אחרים . הדוברים הם פוליטקאים נעדרי ההילה של ענקי הרוח מהתקופה הפרושית , אך יש להם עוצמות גדולות של בוטות וגסות רוח. את המסלול הזה יש לעצור!.