מזה שנים רבות, אין יותר בארצנו אסימונים לשימוש בטלפונים ציבוריים. כנראה שכניסתו המסיבית של הטלפון הסלולרי היא הגורם העיקרי לפיחות במעמדו הרם בעבר של הטלפון הציבורי או אולי היו סיבות נוספות, אך הסיפור העיקרי הוא על היעדרם של האסימונים מנוף ארצנו.
אז למה זה כל-כך נורא?
ביום חמישי בבוקר דיבר שר האוצר ברדיו וסיפר על הישגי הממשלה בטיפול במצב הכלכלי, על מצבה הנפלא של ישראל בתחום זה, על הצמיחה המרהיבה ועל האבטלה הנמוכה. דברים דומים אמר ראש הממשלה בימים האחרונים ובאופן דומה התבטאו שרים וחברי כנסת אחרים. כולם מחמיאים לעצמם ונראה כי לפחות באופן חלקי, יש צדק בדבריהם. אלא מה - וכאן אנו חוזרים להיעדרותו של האסימון - לא נפל להם האסימון. המנהיגות אינה מבינה לעומק את הציבור שלא מצליח לגמור את החודש, למרות שהוא מועסק ולעיתים אף מרוויח לא רע, נתונים מאקרו-כלכליים אינם מעניינים.
אני מבין איך ציבור שלא עובד או שמשתכר משכורת מינימום לא מצליח להתקיים בכבוד (לא שזה טוב וגם בזה יש צורך לטפל אך לא בכך עסקינן). אני לא מצליח להבין איך ציבור שכן עובד ומשתכר משכורת ממוצעת ואף למעלה מזה אינו מצליח לגמור את החודש ובל נשכח - זה אותו ציבור שתרומתו לצמיחה הכלכלית היא רבה.
אתמול נוסף גורם חדש לגל המחאות - האימהות. מסתבר, כמה מוזר, שמי שרוצה הרבה ילדים, מן הראוי שישתייך או לרובד העשיר במדינה או לחלופין, לרובד העני ביותר. בקבוצות אלו אין כל בעיה בלקיים משפחות מרובות ילדים. העשירים יכולים להרשות לעצמם את העלות ולעניים יש סיוע משמיים. המצחיק (או העצוב) הוא שלאותן אימהות לילדים בגיל הרך שיצאו להפגין אין מושג מה עוד מצפה להן בעתיד בכל הקשור לעלות גידול הילדים, לרבות חוק חינוך חינם שרחוק מלהיות כזה. פעם המשימה הכלכלית של גידול ילדים הייתה מסתיימת בהגיעם לבגרות או במקרה הגרוע, כאשר הם מתחתנים ועוזבים את הבית. היום, נראה כי התמיכה נדרשת עד היות הילדים בני 40 או 50.
הדרך היחידה לטיפול הולם בבעיית אוכלוסיית הביניים וקשיי הקיום שלה ללא הצדקה, היא קודם הבנת המנהיגים שלא מדובר במחירים גבוהים של מוצר או שירות זה או אחר, אלא בבעיית מחירים המקיפה כמעט את כל מרכיבי הצריכה. הפתרון כמובן אינו פשוט אך גם לא נורא מסובך. צריך פשוט למפות את השרשרת בכל מוצר ומוצר (או בקבוצות מוצרים) ולראות היכן בשרשרת מצויה החוליה שנהנית באופן לא פרופורציונלי ממחיר גבוה של מוצר או שירות. ניתן לבחון זאת הן על סמך מודלים כלכליים קיימים והן על בסיס השוואות למדינות מערביות, בהן מי שעובד ומשתכר באופן סביר או באופן ממוצע מסוגל לגמור את החודש מבלי להפוך את הוריו, אלו שיכולים יותר ואלו שיכולים פחות, לבנק.
כאשר יימצאו החוליות הללו, ניתן לבחון את אופן הטיפול להוזלת המוצרים והשירותים אם בדרך פיקוח על המחיר; אם בדרך יצירת תחרות חופשית אמיתית; אם בדרך סבסוד המוצר ואם בדרך סבסוד הנצרך. כאמור, כאמרותיו של ראש הממשלה - שלושה שלבים: שלב ההפנמה לבעיה; שלב ניתוח השרשרת מהיצרן לצרכן ושלב הטיפול (הפעם אפשר להבין גם ללא גרפים).
ולסיום, באם לא ניתן למצוא אסימון, אולי כדאי להביא במקום אסימון של טלפון ציבורי, אסימון של בתי קזינו.
