בידיעות אחרונות של אתמול (31.7.11) אנו רואים בעמוד הראשון את
נחום ברנע,
סבר פלוצקר ו
יאיר לפיד, תומכים, מי יותר מי פחות, בציבור המפגינים, במתנגדים, מי יותר מי פחות, לממשלה – מכאן ולהבא אני מתייחס לדברי ברנע ולפיד בלבד.
לא טרחתי לקרוא את כל החומר, אך המילה צדק קפצה אל מול עיניי. עיתונאים מבקשים "צדק", בעיתון מאוד "צודק". ואני הייתי מבקש צדק מהעיתונאים. כי כאשר מדובר על צדק, יבואו ויגלו לנו כמה הם מרוויחים, מהו ממוצע השכר בעיתונות בכלל ומהו השכר הנמוך ביותר בעיתונות, כי אולי העיתונות היא אי של צדק בעולם שלנו (או אולי אי של אי-צדק).
אולי בעיתונות אין כאלה פערים בין המתמחים למומחים, ולמומחים הבכירים, אולי גם יאיר לפיד וברנע מתרוצצים על קטנוע ימים ולילות על-פי "סקופים" אמיתיים או שקריים שהם מקבלים בביפר או ב-SMS, ומקבלים בקושי שכר מינימום.
ומדוע שיהיה בכלל פער בשכר בין עיתונאי בכיר לזוטר? מילא אצל רופאים, הם מלמדים באוניברסיטות, מנהלים מחקרים, הופכים להיות נכס לאומי, מצילים חיים, משפרים איכות חיים, ולכן ככל שהם מתקדמים כן רב שכרם. לאיפה מתקדמים העיתונאים? מה הופך עיתונאי לעיתונאי בכיר?
- אולי חברות עם פוליטיקאי בכיר?
- קבלת פרס ישראל מידי אותו פוליטיקאי?
- התיישרות עם הטייקונים הבעלים של העיתון/ערוץ התקשורת, ומתן שירות אישי וייחודי תוך ניצול משאבי העיתון/המערכת לטייקונים תמורת הון?
- בלבול קיצוני בין חובת הנאמנות לציבור לבין חובת הנאמנות לטייקון?
עד כמה דומה דמותו של עורך העיתון בסדרה "פולישוק" לעורכים שלנו דהיום? כי הפוליטיקאים שם נראים דומים מאוד למציאות, וודאי ששם, אצל מערכת העיתון בסדרה, צדק היא מילה נלעגת, והחזירות ניכרת בכל פינה. אז האם אפשר או אי-אפשר לסמוך על הסדרה?
האם הסיבות האובייקטיביות מצדיקות פערים? לדעתי לא, אין בהן שום הצדקה לפערים. ואם הן מצדיקות, אז אלו פערים הן מצדיקות? 10%? 15%? + תוספת ותק + עוד כמה ימי מחלה בשנה. אני מאמין שלא זה המצב. ועל-מנת לפתור את ספק בעיית ההון בעיתון, בואו נפתח את המספרים ונראה.
ואם לא ייפתחו המספרים, נבין כולנו שה"צדק" שלהם הוא צביעות אחת גדולה, שה"צדק" שלהם הוא חזירות אחת גדולה. נבין שהם לא עיתונאים אלא משרתי אינטרסים, או משרתי אג'נדות פוליטיות שלהם אישית, או של אלה שמאכילים אותם. ושעם הגליונות שלהם אפילו דגים סרוחים לא ניתן לעטוף, כי הדגים לא יעמדו בסירחון (של הגליונות).
