1) איסור מכירת מוצרים מתחת למחיר עלות
מכירת מספר מוצרים מתחת למחיר העלות, עולה לרשת כסף רב, אשר ברוב המקרים ממומן על-ידי "שאר המוצרים". הרשת מייקרת במישרין ו/או בעקיפין את המחיר של שאר המוצרים, אשר בדרך כלל מחירם לא מתעדכן ולא יורד לאחר הפעילות. מכירת מוצרים מתחת למחיר העלות, היא למעשה פעילות פיננסית המציבה כללי משחק לא שווים בין השחקנים, ועל ציר הזמן מצמצמת את התחרות ואת יכולת ההישרדות בענף.
התחרות חייבת להתמקד בשירות בהיבט הרחב שלו, קרי - מיקום, ניקיון, מגוון מוצרים, חניה, נוחות קנייה, עמידה בקופות, טריות המוצרים ורמת המחירים הכללית. איסור כזה קיים בעולם - צרפת.
2) הורדת הגבלות והתניות קנייה מהצרכן
אחת הרעות החולות בקמעונאות הישראלית היא מגבלות הקנייה והתנאים, אשר דורשים מאיתנו להבין לא אחת את משמעות הכתוב מאחורי השילוט. תנאים אלו יוצרים אפליה ומונעים מהצרכן לקנות את מבוקשו. "1+1 לקונים מעל 75
שקל", "1+2 מתנה" ו"השני בחצי מחיר".
הצרכן צריך לקבל את מבוקשו במחיר ליחידה הרגילה או לייצר עבורו אריזת חיסכון ייעודית, אשר מכילה כמות גדולה יותר ומחירה ל-100 גרם יהיה זול יותר, ולא לקחת את האריזה הרגילה ועליה לעשות מבצעים, אשר מייקרים את מחיר היחידה הבודדת.
3) קנייה מהספק ללא אפשרות החזרה
בישראל הושרש נוהג מסחרי לקוי, אשר אינו קיים בעולם הנאור והוא - קניית מוצרים על-ידי הרשת עם אפשרות להחזיר את המוצרים בכל עת לספק. במילים אחרות, כל המסחר בארץ, למעט ייבוא עצמאי של רשת, עובד באופן כזה שבאופן טבעי מעביר את הסיכון ליצרן ו/או לספק, אשר דואג לייקר את המוצרים ב-10%-15% מראש, מאחר שהוא מתמחר עלויות אלה מראש עם שולי ביטחון רחבים וגדולים.
איסור וביטול נוהג זה יביא להפחתה משמעותית של מחירי הקנייה לצד העלאה של רמת הניהול ברשתות.
4) קשרים צולבים בין בעלי רשתות ויצרנים
במקרים בהם יש קשרים צולבים בין רשתות ומפעלים, כדוגמת חוגלה ושופרסל, יש להגדיר כללי התנהלות מיוחדים וחריגים כמו הגברת התחרות, ייבוא, מותג פרטי וכדומה.
5) מוצרים בפיקוח
הגדרה של מוצרים בקטגוריות - חלב, לחם, מוצרי תינוקות, שמן, אורז, פסטה.
6) הגדרת קטגוריות למכירה ללא מע"מ
לדוגמה: מוצרי תינוקות.
7) האחדת מחירי המוצרים המובילים בין תתי-הרשתות של אותה רשת
לרשתות המזון הגדולות, אשר שולטות יחדיו בכ-60% מהשוק המבורקד, ישנה פריסה ארצית בחנויות גדולות, אשר ממוקמות בדרך כלל בפאתי הערים וחנויות קטנות בתוך הערים. פערי המחירים בין פורמטים אלה וגם בתוך הפורמט הם אדירים ולפעמים לא-נתפשים.
במציאות הישראלית יוצא שהאזרח אשר הפרוטה לא מצויה בכיסו, שגר לא באזורי הביקוש, מבוגר ואינו נייד, משלם הרבה יותר על המזון מאשר אזרח צעיר יחסית ובעל רכב, אשר גר באזור אשר כדאי לרשת לפתוח בו חנות גדולה. ההבדל בין הפורמטים השונים, מעבר לרמות המחיר, הוא בגודל החנות, במגוון המוצרים ובעלות השכירות והאחזקה.
מוצע לקבוע מגוון מוצרים הליכים להלן "פארטו" - אשר מחירם יהיה אחיד בכל החנויות של אותה רשת, ללא קשר למיקומה. אותה "רשימת אלף הפריטים" צריכה לכלול כאמור פריטים מובילים ברמת מחלקה וקטגוריה (באופן כזה, מחירי הקולה, הקוטג', המטרנה, העגבניות והעוף יהיו אחידים בכל חנויות הרשת). כך יוכל גם האזרח הגר בפריפריה ואשר אינו נייד לקנות את מוצרי הבסיס באותו מחיר כפי שזכאי להם "האזרח האחר".
8) רענון ספקי הרשת ועידוד הכנסת ספקים חדשים בכל קטגוריה
כניסת ספקים חדשים לרשת היא תופעה אשר כמעט שאינה קיימת. יש להגדיר כללים ברורים בנושא ולהכילם על רשתות שהן חברות ציבוריות.
9) חלופות על המדף
בכל קטגוריית מוצרים חייבת להיות לפחות חלופה אחת שאינה בשליטת הרשת. דווקא בעידן המותג הפרטי, בהחלט יכולים להגיע למצבים שהמדף מורכב ממוצרי המותג הפרטי וכן ממותג אחר המיובא על-ידי הרשת, באופן שלמעשה לא קיימת כלל תחרות.
10) שכר בכירים ברשתות המזון הציבוריות
יש לקשור אותו לשכר העובדים הזוטרים המועסקים באותה רשת.
11) העלאות מחירי צרכן עוקבות
אחת התופעות המקוממות ביותר, היא העלאת מחיר גורפת של מחיר מוצר דומה המיוצר על-ידי מספר חברות בעת ובעונה אחת ו/או בסמיכות רבה. לדוגמה: עליית מחיר הקוטג' - על-ידי שלוש החברות בסמיכות.
מוצע לאסור על החברות אשר מייצרות ומספקות מוצרים דומים לעשות כך וליצור פער של 60 יום בין העלאת המחיר הראשונה לשאר. מגבלה זו תמתן את עליות המחיר, שכן אם תהיה עלייה כזו, הצרכן לא ימהר לקנות את מוצרי החברה אשר העלתה את מחיריה, ומנגד ייווצרו ביקושים גדולים למוצרי החברות המתחרות.
12) עמידה בהסכמי עבודה בין ספק לרשת
יש לקנוס רשתות בסכומי כסף משמעותיים, כמו 1% מהמחזור השנתי של הרשת, במידה שיימצא שהיא חרגה מסמכותה והפעילה על הספקים כוח או גבתה מהם "ללא כוח" כספים מעבר להסכם ההתקשרות ביניהם.
13) מחיר קנייה ברור בין הרשת לספק
הסכמי העבודה הקיימים מסובכים ומעמיסים על היצרן/הספק כל מיני גזירות בשמות שונים ומשונים, אשר מייקרים את מחירי המוצרים. הנחות היקף, פרסום, מס ברקוד, מס תצוגה, השתתפות בתווים, השתתפות באינסרט וכדומה.
יש לחתור באופן ברור לפישוט התהליך - מחיר קנייה בשקלים ליחידה והנחה מסחרית כוללת לכל החבילה באחוזים. מעבר לשיטה זו יפשט את התהליך ולאורך זמן יוריד את מחירי המוצרים, שכן הספק ידע במדויק את העלות הנוספת ולא יתמחר אחוזים רבים מעבר לזה.
14) נדל"ן מסחרי - איסור על אי-כניסת מתחרה כתנאי לכניסה למתחם מסחרי
ישנן רשתות, אשר הבולטת בהן היא סופר-פארם, אשר מתנות את כניסתן למתחם באי-כניסה של רשתות מתחרות, דבר אשר מקטין באופן משמעותי את אפשרויות הבחירה של הצרכן.
איסור על קיום הגבלות אלו, יפעל להגברת התחרות ולהורדת מחירים לצרכן.
15) השכרת נדל"ן למתחרים
קביעת כללי התנהלות נאותים בתחום, אשר מסדירים תנאי ההתקשרות ומכבידים הוצאת שוכר, אשר נמצא בתחרות עסקית ישירה וברורה עם המשכיר (לדוגמה: פישמן השכיר לאייס את החנות בגן שמואל והוא גם הבעלים של
הום סנטר).