שוב הטרור מכה בנו ומפיל חללים ופצועים, משפחות אבלות מצטרפות לרשימה הגדולה מידי של השכול. יש בפיגוע זה כדי להזכיר לכולם שהמציאות בה אנו חיים מדממת ואויבינו לא פסקו מלתכנן איך לפגוע באזרחים תמימים, בשפלה שבשיטות. בעת כתיבת שורות אלה עדיין הגופות מוטלות בפנינו והפצועים נאנקים תחת הסבל והייסורים שהם עוברים.
למרות הטרגדיה הגדולה, אסור לשכוח שמדינת ישראל חייבת להמשיך להתנהל. יש הממהרים להסתער על המחאה החברתית, לדרוש הגדלת תקציב הביטחון וכולי. בעידנה דה ריתחא רצוי מאוד לא להסיק מסקנות גורפות או לקבל החלטות חפוזות. וכעת למתקפת הטרור והשאלות העולות מן האירוע הטרגי.
המודיעין סיפק מידע קונקרטי על ניסיונות של פלשתינים להוציא פיגוע משמעותי בדיוק באזור שבו התרחש. יחידות מיוחדות הובאו אל הזירה, הכוננות הייתה גבוהה למדי, לפחות לדברי ראשי מערכת הביטחון, ולמרות זאת, פיגוע הצליח. נכון מאוד שהגבול בין ישראל למצרים ארוך מאוד ובלתי אפשרי להעמיד חייל כול מטר. דא עקא, ברגע שיש התרעות כה איכותיות, ובהתחשב בנעשה בסיני לאחר שהשלטון המרכזי במצרים אבד כל רסן על הבדואים והפלשתינים המגיעים מעזה, מדוע לא נלקחו מקדמי ביטחון הרבה יותר רציניים?
נכון שלא ניתן לשבש את חיי האזרחים הרוצים לנפוש באילת אך יחד עם זאת, מדוע לא ננקטו צעדים להגבלת התנועה בכביש המוביל לאילת וממנה? מדוע לא הוצבו מחסומים? הרי נוסעי המכוניות הפרטיות הם אלה שנפגעו בצורה קשה ביותר. כפסע היה בין אסון גדול הרבה יותר לו המחבלים היו משתלטים על האוטובוס. מדוע לא תוגברו הסיורים המשטרתיים לאורך הכביש מתוך ידיעה שגבול פרוץ וכה ארוך מזמין חדירות, מה עוד שהשב"כ סיפק התרעה מדויקת?
מצרים "החדשה" היא מדינה בכאוס, למרות כל מה שמנסים למכור לנו מומחים אגיפטולוגים אופטימיים. השלטון הצבאי אינו מצליח להשליט את מרותו, ודאי לא באזור סיני. חצי האי סיני הפך להיות אי "מפלא" לבדואים ומחבלים מכול המינים והסוגים. נשק עובר דרך סיני לעזה וממנה חזרה לעזה, ללא שום קושי. יחס השלטון הצבאי כלפי ישראל אמביוולנטי, קיימות שיחות, כולל לפני שבוע כאשר עמוס גלעד היה בקהיר, אך כול אלה לא יביאו להשלטת מרות בסיני. השלטון הצבאי במצרים איננו מבין שאין זה משולל כל יסוד שבתנאים מסוימים ישראל מסוגלת להגיב בצורה מאוד אגרסיבית ובכך לשים לעל את הסדר השלום הקיים. התוצאות עלולות להיות הרסניות. יש להבהיר למצרים שללא מלחמה אמתית נגד שבטי הבדואים בסיני, כולל חיסול עסקיהם המפוקפקים הנאמדים במיליונים רבים, לא תיוותר ברירה בידי ישראל והיא תצטרך לפעול. לא מן הנמנע שהשלטון המצרי, על-אף כל חסרונותיו, כן יתערב ויפעל ובלבד שישראל לא תפעיל את כוחותיה. סיני הוא קן צרעות שיש לייבשו.
הטלת האחריות על החמאס לא תסייע לישראל. מדיניות זו של הטלת אחריות על הריבון לא עבדה מעולם. מה שכן עבד, גם הפעם, הוא חיסולם של האחראים לפיגוע. חמאס יטען לעולם שהוא אינו אחראי על סיני והעולם יקבל זאת, לכן יש לפעול נקודתית לחיסול האחראים לפיגועים. באותה הנשימה יש לומר שהחמאס אחראי על ירי הטילים מעזה לעבר ישראל. טענתי בעבר ובעת קשה זו, יש לחזור ולטעון: לחמאס והארגונים האחרים חייב להיות ברור שכל מהלך היוצא מעזה, בין אם חוליות או בין אם ירי טילים, יביא לחיסולם של ראשי השלטון שם. הנייה וכל חבר מרעיו צריכים לדעת היטב שחייהם תלויים מנגד. אסור שהם ישנו באותו המקום יותר מיום, אסור שהם ינועו ללא חשש, אסור להם לשבת בלשכותיהם בשקט. כל טיל על ישובי ישראל היוצא מעזה חייב להביא לחיסול מנהיגי חמאס או ארגונים אחרים ברצועה. חמאס יכול לנער את חוצנו ממה שקורה בסיני. בעזה הוא הריבון ומנהיגיו חייבים לשלם בראשם וחייהם על כול פעולה נגד ישראל. יש לרדוף אותם ללא הפסק ולא להירתע מפגיעה בהם. מצער היה לראות ששעות מעטות לאחר הפיגוע, ראשי וודות ההתנגדות חוסלו, משמע היה מודיעין מצוין, בצה"ל והשב"כ ידעו בדיוק היכן נמצאים ראשי הטרוריסטים. אז מדוע לא חוסלו לפני, לאו-דווקא בפעולות ראווה? מדוע היה צורך להמתין לפיגוע?
ולאחר כול אלה צריך לומר עוד דבר אחר: רק בפעולות צבאיות הטרור לא יוכרע. הקרקע לצמיחת הטרור לא תיובש אלא רק בשילוב מהלכים מדיניים המלווים בפעולות צבאיות מכאיבות. לצערנו הרב, מצבה המדיני של ישראל אינו הטוב ביותר, בלשון המעטה. חודש ספטמבר עומר בפתח וקיימת תחושה שקברניטי ישראל אינם יודעים לאן ללכת ומה לעשות. עדיין יש זמן כדי לארגן את המדיניות הישראלית לטווח ארוך, לדעת בדיוק מה רוצים ולפעול בהתאם. לדאבון הלב, אין כלל וודאות שממשלת ישראל יודעת מהי רוצה.
הפיגוע הנתעב מאתמול הזכיר לכולנו עד כמה המציאות שלנו מדממת ומפילה קורבנות שווא.
