מלכתחילה ועד היום אני משוכנע שישנן מספר סיבות טובות למחאה חברתית אמיתית. לא רק שגדלו הפערים בין מקבלי המשכורות באופן מדאיג מבחינה כלכלית וחברתית, אלא שהממשלה איבדה כל רסן על המחירים בשוק ופעלה בקלות בלתי נסבלת בהטלת מיסוי ישיר ועקיף כאשר העמיסה עוד ועוד על הציבור (אבל ללא מס חברות או מס בורסה גבוה וללא מיסי ירושה ברמה כבשאר העולם המערבי). המחאה החברתית הזו, מתחילתה הפכה להיות מנוצלת על-ידי האופוזיציה משמאל ועל-ידי קדימה - כך שמתנועת מחאה לגיטימית היא הפכה ל"פסטיבל", למחנה קיץ וקייטנות באוהלים, ולפרקים גם לצעדות דיאטה ב"כיכרות תחריר" שבערינו הגדולות. הכל מיועד להפיל את הממשלה החוקית והנבחרת במדינה - לא חלילה בבחירות דמוקרטיות, אלא על-ידי האספסוף ושלטיו ברחובותינו (ולא בכדי ראינו נושאי שלטים עם פרצופו של המהפכן צ'ה גווארה). הממשלה כבר הבינה זאת. הקואליציה חזקה והממשלה לא תיפול. ייעשו אולי מספר תיקונים במע"מ ובמס הקנייה, יפוקחו מחדש מוצרים ושירותים שונים, ולמרות כל התחזיות הסופר-אופטימיות של "ראשי המחאה" והפרופסורים של השמאל, בבחירות הבאות ליברמן יגביר את כוחו, הליכוד יישאר באונו וקדימה תפסיד כמה מנדטים ל"עבודה". שום דבר לא יישאר מהמחאה החברתית הזו, וזה באמת חבל כי יש מקום למחאה על דברים רבים במדינה. הרבה אבות לכישלון. צעירי העבודה ומרצ גרמו למרבית הציבור שלא לבוא ל"צעדות בכיכרות" (בכיכובם של אייל גולן או שלמה ארצי). הם צעדו עם חולצות כחולות עם אותם שלטים מגוחכים של שנות החמישים. לא עזרה החשיפה בתקשורת של מעורבות קדימה בניהול ההפגנות (ששניים מראשיה חשודים בפלילים חמורים ואחד מהם כבר בכלא). קדימה עדיין לא תוכל להיבנות מהמחאות ברחוב, ולבסוף - הכי מצחיק היה לראות את כל השדרנים בטלוויזיה וברדיו ואורחיהם, רובם ברמת משכורת של לפחות 30,000 שקל בחודש, ה"מזדהים" עם המחאה ומקשקשים על "צדק חברתי". תצוגה צבועה ועלובה. אפילו אהוד ברק חבר למחאה. מה יכול להיות יותר מגוחך כאשר אדם זה כשר הביטחון דורש כיום (ובצדק!) עשרות מיליארדים להגן על המדינה, אבל מצד שני משחק לנו את הפוליטיקאי החברתי-סוציאליסטי הקטן ממרומי דירתו השווה 10 מיליון שקל, ודורש שינויים בתקציב למען המוחים. גם לא התרשמנו מהמנהיגות החדשה של דפני (נגד גיוס לצה"ל "פושע המלחמה") וגם של אחד בשם שמולי, שפיו מפיק סיסמאות נדושות בפאתוס מצחיק. אלו ואחרים, נו באמת, הם יסחפו מישהו? אנא, ראו דברים בפרופורציות, אפילו אם ריכזתם בכל הארץ 250,000 איש למצעדי מחאה במוצאי שבת אחת, מדובר מעשית בשישה חברי-כנסת בבחירות. רבותי הגיע לפיכך הזמן לפרק את האוהלים ולרכז ארבע קבוצות לחץ משמעותיות ותכליתיות: הראשונה - למען הורדת המיסוי הישיר והעקיף על מוצרים, עם פיקוח ממשלתי רחב יותר על מוצרים ושירותים חיוניים. השנייה - קבוצה שתפעל למען הרחבת מעגל החינוך לגיל הרך. השלישית - קבוצה שתפעל לביטול תשלומי ההורים לבתי-הספר. הרביעית - קבוצה שתפעל למען דיור זול ודיור ממשלתי. ארבע קבוצות אלו חייבות לגייס מתנדבים שיופיעו לכל דיון בכל ועדת כנסת שדנה בנושא שלהם, וישמיעו שם את קולם, ויפעלו נמרצות בתוך מרכזי המפלגות וישירות עם שרים וחברי-כנסת. זוהי השיטה היחידה לפיה יזוזו דברים.