מוצ"ש בתל אביב, השעה שמונה בערב והתנועה עדיין זורמת יפה, למרות המחאה בפינת אבן גבירול ושאול המלך. אמרנו נקדים, על-מנת שלא נאחר להופעה של אודיה קורן, "סגורה לרגל שיפוצים". מכירים את זה שיוצאים חצי שעה לפני הזמן הרגיל ומגיעים שלושת רבעי?
אמרנו אולי נאכל משהו. אז ככה - הכל היה מפוצץ ובתי הקפה באזור היו מלאים. הלכנו להודית, לאינדירה. התנצלנו בפני המלצר שבאנו רק למשהו קטן לפני המחאה. אמר לנו המלצר ההודי בחצי אנגלית-רבע עברית, שזה בסדר גמור והוסיף "כולם כאן ככה... אוכלים ארוחה טובה ואחר-כך הולכים קצת למחאה".
התפאורה רגילה: החולצות הכחולות ונוער הזהב של הנוער העובד מילאו את המקום ועסקו בליטוש אחרון של השלטים ובחיזוק דגל המדינה לתורן; מעמד ביניים חזק ומבוסס מילא את בתי הקפה, דיבר בסלולארי ועדכן את החברים שהוא ממתין למחאה כשלידו עוגת גבינה עבודת-בית; זוגות יאפים, בעיקר מבוגרים, יושבים על המדרגות של המיניסטר; מכבי האש והחולצות הכחולות תפסו את מקומם הרגיל לעצרת.
נדמה שאין כבר צורך בבמאי או במנהל במה, כולם ידעו את תפקידם וללא מילים כל אחד תפס את מקומו בהמון, מה שנקרא ללא מילים, למעט "העם דורש צדק חברתי". הריטואל חזר על עצמו: קצת שירים, קצת נאומים, קצת קריאות לצדק, שירת התקווה, אחורה פנה וחזרה למכוניות הממוזגות והביתה לישון.
ההופעה של אודיה קורן הפתיעה לטובה, מצחיקה, ישירה ובגובה העיניים, כולל הדרן מכובד; האוכל ההודי באינדירה הוא בהחלט הפתעה לטובה, למעט מחירו של האורז הבסמטי שמחירו הרקיע שחקים והגיע ל-19 שקל לצלוחית קטנה, אבל מה זה חשוב...
העברנו ערב מלא חוויות, צילמנו בסלולארי כמה תמונות ושלחנו לחבר'ה, שלא ישכחו שישנם עוד אנשים טובים בציון. אכלנו אוכל טעים, חווינו הופעה מרתקת של אודיה, הספקנו לבקר קצת במחאה. בקיצור, לו"ז שלא מבייש אפילו את הנשיא פרס ביום עמוס. ואפילו קנינו צמיד כחול חמוד במחיר של 5 שקלים ליחידה, הנושא את סלוגן השנה " העם דורש צדק חברתי"
