לקראת סוף-השבוע האחרון נלקחה רוב מדינת-ישראל בשבי. אם תהיתם, לא מדובר כאן במחאה נוספת שצריכה לעורר את מודעות-הציבור לכך שגלעד שליט עוד יושב בשבי החמאס בעזה (על-אף שמדובר בנושא חשוב לא פחות). כוונתי הפעם, לעובדי
רכבת ישראל היקרים, שהחליטו לקחת את תושבי ישראל בשבי ולשחק בשגרת היום של כולנו.
כאחד שנסע ברכבת ישראל ביום חמישי האחרון, לא רק שלא מעניין אותי להבין לעומק את נסיבות הסכסוך ולהפריד בין הצודק לטועה, אלא שברצוני לסכל באופן אישי כל אחד ואחד מעובדי רכבת ישראל האחראים למחדל הזה. ולא, חברים, את תמיכתי בשבוע הבא במאבק שלכם לא תקבלו.
לאלו מכם שלא מכירים את סאגת ועד עובדי-רכבת ישראל – הנהלת הרכבת, נספר שהסאגה נמשכת כבר שנים רבות. זה לא התחיל כאן. מפעם לפעם, ממש כמו בגזרת-עזה, יש לנו סבב הסלמה שכזה. הפעם, על-הפרק: סוגיית תחזוקת קרונות הנוסעים החדשים. בעוד הנהלת הרכבת מעוניינת בכך שהחברה שייצרה את הקרונות תמשיך לתחזק אותם, עובדי רכבת ישראל לא מוכנים להשלים עם זה. טוב, קצת קשה להעיד על כלל גדול כ"כ, אבל לפחות הועד איננו מעוניין. ניתן להבין כאן ללא כל ספק את שני הצדדים: מחד, הנהלת הרכבת מעוניינת להמשיך ולתת לאזרחי ישראל שרות מיטבי, יעיל, בטיחותי ובזמן. ועד עובדי הרכבת, לעומת-זאת, חושש – ובצדק ממהלך שבו הנהלת הרכבת תחדל מלהעסיק עובדים חדשים, ואף תפטר כאלה ואחרים.
חוסר האמון בין הצדדים כה רב עד כי ועד עובדי הרכבת לא מסוגל לסמוך על הבטחות ההנהלה כי אף אחד לא יפוטר. כמובן שהסכסוך גרר אחריו איומים אינספור ו-(איך אפשר בלי?) עיצומים בתנועת הרכבות. ביום חמישי האחרון נסעו הרכבות במהירות נמוכה במיוחד, היו איחורים רבתי, רכבות עצרו באמצע המסילה והמצב הבטיח הרבה אזרחים עצבניים, כועסים ומקללים. השיא היה כאשר ועד עובדי הרכבת השבית את אתר האינטרנט של הרכבת ובכך מנע חיפוש אחר זמני רכבות וקבלת שרות מהימנה. אגב, אם תהיתם, אף-אחד מנוסעי הרכבת לא פוצה בעוון מה שקרה ביום חמישי האחרון. כולם שילמו בעבור כרטיס נסיעה כפי שהם משלמים מידי יום, ומימנו בכך במלוא החופן את הפיאסקו הזה.
קשה לי לומר שאני מתנגד למטרות המחאה של עובדי רכבת-ישראל. במקום מסוים, יכול מאוד להיות שהם צודקים. הם דואגים, והנהלה שלא נותנת לעובדיה להאמין בה, נהנת משלל מחאות ועימותים. עם-זאת, יש דרך לעשות דברים. אם עושים שביתה - אז עד-הסוף. לא באמצע, לא בכאילו. או שאתם מפסיקים את תנועת הרכבות לחלוטין, או שאתם עובדים תוך רטינה והפגנה. יש חוקים במדינה מתוקנת כמו שלנו.
ועד עובדי הרכבת מתנהל באופן כוחני, תוך לקיחת נוסעי רכבת-ישראל (שהם כשמינית מאוכלוסיית המדינה!) בשבי. ועד עובדי הרכבת פגע בשגרה של המדינה, כאשר אזרחים רבים איחרו למקום עבודתם, ביטלו פגישות והיו פחות אפקטיביים במהלך יום עבודתם. והכל בכדי לרצות את ועד עובדי הרכבת, שהקשר בינו לבין שגרת יומם של ישראלים רבים הוא מקרי לחלוטין.
ההתנהלות הכוחנית של ועד עובדי הרכבת אולי מתבססת על מחאת הרופאים המתמחים, אך נראה כי לא ברור להם כי בינם לבין מחאת המתמחים קווי הבדל רבים. בתור התחלה, העובדה כי המונופול של "רכבת ישראל" הוא מחדל של ממשלות רבות בישראל, לא מעשה מבחירה. אני חושב שבקצב הזה, בו מתרגשת עלינו לטובה מחאה בשבוע הראשון של כל חודש, לא רחוק היום בו תקום חברה מתחרה ל"רכבת ישראל", שתעשה שימוש מושכל יותר בתשתית המסילות הקיימת (השייכת למדינת-ישראל, אגב). ואז בטוחני כי באמת יתחיל גל הפיטורים הגדול, וועד עובדי הרכבת יאבד את כוחו בן-רגע. אם חשבתם שאז יהיה אכפת לישראלי הממוצע- טעיתם. זה יעניין אותו כקליפת השום. כל עוד זה לא פוגע בדרך הגעתו לעבודה, את מי זה מעניין?
לכן, אני מקבל גם מצד שני - את טענות הנהלת הרכבת, כי לא נראה שועד עובדי הרכבת הגיע למו"מ בנושא מוכן לפשרות. הוא הגיע ע"מ להפגין נוכחות אגרסיבית, ולהפגין את שריריו אל מול הנהלת הרכבת. נראה כי לא מעניין את בכירי ועד העובדים להגיע לפשרה. מעניין אותם לפגוע, ולפגוע באופן הכי כואב, בבטן הרכה של הנהלת הרכבת. ובעצם, בבטן הרכה של כולנו. מובן שלהנהלת הרכבת קיימת אחריות מסוימת למצב הנוכחי, אבל אני לא חושב שהנ"ל מצדיק התנהלות כה לא אחראית ופוגעת.
ברור לי שסבב ההסלמה הנוכחי בין הנהלת הרכבת לבין ועד העובדים רחוק מלהסתיים. עם-זאת, גם במחאות יש חוקי 'עשה' ו'אל תעשה'. נראה שזה משהו שועד עובדי הרכבת כנראה לא לקח בחשבון. הכוחניות שלו אומנם באה במטרה לפגוע בהנהלה, אך היא באה על חשבון כל אחד ואחד מאיתנו. האבסורד הגדול אף-יותר בנושא הוא שאנו משלמים על-כך את מלוא המחיר. על-כן, אני חושב שראוי שממשלת-ישראל תתערב בהתנהלות העובדים. במצב כמו היום, בו לחברה אחת קיים מונופול אימתני על שרותי ההסעה המסילתיים ברחבי הארץ, יש צורך בהתערבות קריטית של הממשלה, או לחלופין - פתיחת השוק לתחרות של חברות נוספות, שתתחרנה ב"רכבת ישראל" על-גבי התשתית הקיימת. אני מתקשה לחשוב שמצב בו פלח מסוים באוכלוסיה מפגין ומוחא גורם לכך שדיונים חשובים על עתידה של מדינת-ישראל בקריה מתבטלים או נדחים. לאיזו רפובליקת בננות הגענו?
ואגב, אם בתחזוקת הקרונות עסקינן, ייאמר לזכות הנהלת הרכבת כי נראה שעובדי הרכבת לא עושים עבודה מי-יודע-מה. ועל-כך יעידו כתובות הגרפיטי שראיתי בקרונות בשבוע שעבר והתאונות שהתרגשו עליהם לפני כחודש וחצי.
