לא נכים
נכון החליט משרד הביטחון להגדיר חיילים חטופים כחיילי פוסט טראומה, ולא כנכי צה"ל. אין מדובר בהבדל פרוצדורלי בלבד. הגדרת השבויים מראש כנכי צה"ל מדביקה להם תווית נצחית שלילית כאנשים בעלי מוּגבלוּת, בעוד ההגדרה הפוסט טראומטית היא הגדרה אובייקטיבית, הנגזרת ממצב הטראומה בשבי. היא ניתנת לריפוי בטווח הקצר או הארוך- הכל לפי אורך תקופת השבי, חומרת התנאים בו ואופי השבוי.
אז למה להקדים מכה לתרופה ולהכתים את החיילים שהיו בשבי?. המציאות מוכיחה כי רוב השבויים חוזרים בסופו של דבר למסלול חיים רגיל, ואינם הופכים לנכים לכל חייהם. ולמי שכן הופך למוגבל, עבורו קיימת אופציית הנכות. נ"ב: מדברים מהשטח - איך זה שבחדשות
קול ישראל דבקו בגירסת הנכוּת, בשעה שבגלי צה"ל עידכנו לגירסה הנכונה?
אפשר גם אחרת
מה למדנו מעסקת שליט? בראש ובראשונה שנתניהו - בניגוד לתדמיתו הלחיצה וההססנית -- יודע כשצריך, להוכיח מנהיגוּת (עיין ערך הסוּפרטנקר), וכי "קיראו את שפתי", מבית היוצר של ראש הממשלה, זו לא רק סיסמה, אלא אמת. יתר על כן, העסקה נחתמה בסודיוּת מוחלטת, מה שמוכיח שאפשר גם אחרת, בלי הדלפות ומדליפים המצויים במחוזותינו. ומי אמר שמַה שלא משיגים בכוח, משיגים ביותר כוח? אפשר גם בנועם, ונועם שליט יוכיח. העיקר הוא הקמפיין הציבורי ולהיות על מפת התודעה בלי הפסקה. ואחרון אחרון: לא להתייאש. ההתמדה והנחישות משתלמות תמיד. תשאלו את משפחת שליט.
רק בישראל
דומני כי אימרת חז"ל, שכל יהודי הוא עולם מלא, קיבלה ביטוי מוחשי - ואף דרמטי - בשחרור
גלעד שליט תמורת למעלה מאלף חיילים. אתם מכירים עוד מדינה בעולם, שהייתה מוכנה לעסקה בלתי הגיונית שכזו? אני לא. זה קורה רק בישראל. מי יתן שערך קדושת החיים, הייחודי ביהדות, יחלחל לכל מחוזותינו בחיי היומיום, ויביא לצמצום הקטל בדרכים ולהפסקת כרוניקת הרצח המדאיגה במדינת היהודים. וּבא לציון גואל.
רֶצח הוא רֶצח
חברי כנסת מציעים לדרג את העונשים על מעשי רצח לפי חומרת הפשע. הם בעד הטלת עונש מוות על רוצחים ברוטליים, דוגמת רוצחי ילדים. בניגוד לדעתם המלומדת אני סבורה, שרֶצח הוא רצח הוא רצח. שלא כמו עבירות אחרות מדובר בפשע חסר תקנה, ועל כן העונש צריך להיות מקסימלי - מאסר עולם. דומני כי עונש מופחת, מבית היוצר של השופט
אהרן ברק, המתחשב בנסיבות הרצח, לא רק גורם לזילוּת חיי אדם, אלא יוצר אפליה בין דם לדם. במֶה, למשל, דמו של מבוגר סמוּק פחות מדמו של פעוֹט? יתר על כן, מי יקבע מתי הרצח ברוטלי, ומתי לא. היכן עובר הגבול ביניהם?
רק עונש מאסר עולם בפֹעל, בלי חופשות ובלי הטבות (ויגאל עמיר כמודל), שיחול על כל הרוצחים - ובכללם חולי נפש, שיקבלו טיפול במסגרת בית הכלא, כדין חולים אחרים (מה שגם ישלול את האחיזה המקובלת בנימוק הנפשי כעילת הגנה) - יהווה עונש מרתיע מפני רצח, שלמרבה הצער הפך לחלק בלתי נפרד מהכרוניקה היומית הפלילית, ויצמצם את מימדיו. וּבא לציון גואל.
אפוקליפסה 2000
אפרופו ספטמבר השחור, מזכיר לכם משהו? - לי זה מזכיר את כל הנבואות השחורות שהתבדו על קץ העולם במילניום השני. והִנה הוא חלף על פנינו כלוח חלק, בלי אירועים מיוחדים. תזכורת: עברנו כבר עשור, נעבור גם את השאר. ה-21 בחודש, שבוֹ הפלשתינים היו אמורים להכריז באו"ם על מדינה עצמאית, בניגוד לנבואות הזעם עבר אף הוא בלי שום צונאמי מדיני, ואף רעידת אדמה לא נרשמה. ולא עוד, אלא ישראל סימנה "וי" גדול מול העולם הפלשתיני. שיהיה ככה גם הלאה. אינשאללה.
כל העולם (או)במה
ספטמבר השחור כבר מאחורינו. בניגוד לתחזיות הוא עבר בלי אירועים מיוחדים. אבל אין ספק, החל ב-21 בחודש, במפגש הפיסגה של נתניהו ואבו מאזן עם נשיא ארצות הברית,
ברק אובמה, היה זה השבוע של אובמה, שבנאומו הפרו ישראלי המפתיע גנב את ההצגה מהראיס הפלשתיני. וכל העולם היה (או)במה.
מסורת מסורת
אין ספק שאנחנו, בדומה לעמים אחרים (ואולי אף יותר בעקבות המועדים היהודיים), עם קולינארי, והפופולריות של ספרי הבישול, שהפכו לרבי מכר, תוכיח. אז נכון שהנאום ההיסטורי של ביבי בבית הלבן זכה ל-25 אחוזי רייטינג בלבד. אך זאת גם משום שרבים מצופי הטלוויזיה הם, תודה לא-ל, שומרי שבת, שעבורם המסורת חשובה יותר, עם כל הכבוד, מנאום חוצב להבות של ביבי, או של
מחמוד עבאס, ששודר בערוצי הטלוויזיה בליל שבת. עם זאת, לא סוד הוא שרבים מהמסורתיים הם חובבי בישול, אשר הצטרפו לצופי התוכנית 'מאסטר שף' במוצאי שבת, והעלו את אחוז הרייטינג במידה ניכרת. לכן הפער ברייטינג (פי שניים בהתאם) בין שתי התוכניות מצביע לא רק על תחומי העניין הציבורי, אלא לא פחות נעוץ בשמירת המסורת.
מס שָמֵן
לתשומת לב מובילי המהפכה החברתית: אחרי הוזלת מוצרי החלב, היכונו לייקוּר השומנים שלכם. אם חשבתם ששומן הוא לא בריא, מעתה הוא גם יעלה לכם בכיס. אז תשכחו מהגבינות השמנות, הנקניקיות ושאר מרעין בישין. מס חדש בא למדינה. אחרי מס הסיגריות והאלכוהול, קַבלו אפוא בקרוב את מס השומן, שיוסיף עוד מיליוני שקלים לקופת המדינה המדולדלת. ישראל בהחלט לא לבד. קדמו לה המדינות הונגריה ודנמרק, בעלוֹת 'מדיניות הרזון', שאף הן גזרו קופונים על המוצרים השמנים. מה לעשות? לרזות! וזו בשורה לא רעה על-רקע מגיפת ההשמנה של המאה, כשחמישים אחוז מתושבי ישראל סובלים מעודף משקל.
קצת צניעות לא תזיק
האולטימטום של חודש, שהציבה דפני ליף לראש הממשלה בנושא התוכנית החברתית, מזכיר את האולטימטום הנואל שלה על נכונות להידברות עם נתניהו רק בנוכחות המצלמות ולאור הזרקורים. עם כל הכבוד לגב' ליף, כדאי שהיא תדע את מקומה. קצת צניעות - וגם כבוד לראש הממשלה - לא תזיק. וביבי, שכבר הוכיח מנהיגוּת (עיין ערך עסקת שליט) יש להניח, כפי שלא התרגש מהאיום הראשון, כך לא יתרגש מהאיום הפעם, ויוביל תוכנית כלכלית ראוייה, שלא תחרוג מתקציב הממשלה.
גלאט כושר
אתם קוראים נכון: אלחנן גלאט, מנכ"ל ישיבות בני עקיבא, חתם על עסקת שיתוף פעולה עם קיבוץ השומר החדש(!), במטרה לקַדם את ההתיישבות היהודית בתחומי הקו הירוק. והשאר כבר היסטוריה. חזון אחרית הימים? אולי. אך זו היא בהחלט עסקה גלאט כושר.
שנת תנובה
מי אמר שחילופי שנה טובה בדור הוירטואלי עוברים דרך המסרונים והאימיילים? לפחות חברי הכנסת מוכיחים שאפשר גם אחרת, בכרטיס ברכה. אז נכון שזה לא מה שהיה פעם, וברוח התקופה דומה שהכרטיסים המסורתיים הפכו למודעת פרסום או פרסומת עצמית יצירתית, ואפילו לכרטיס ביקור פוליטי, שריח תעמולת בחירות נודף ממנו. קחו למשל את ראש הלובי החקלאי, שי חרמש. זוכרים את מחאת הרפתנים בכנסת בניצוחו? עוד גימיק, על-פי מיטב המסורת הפרלמנטרית. עכשיו קַבלו את כרטיס הברכה. זאת לא לפני שתמונתו של חרמש מתנוססת בגדול על הכרטיס, מול הפרה החולבת. והאיחול, איך לא, נושא את הסלוגן "שנה מוּוּוּצלחת שפע תנובה", כשברקע תנועת קדימה, כמובן. ואנו נוסיף, שתהא שנת החרמש. נכון, שי?
התשובה המנצחת
במדינת הקרטלים ושחיתויות הצמרת טוב לדעת שיש גם אי של ביטחה, בדמות הנשיא פרס ו
מבקר המדינה מיכה לינדשטראוס. על-פי הסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה הם זוכים בשיעור גבוה מאוד (קרוב ל-80%) של אֵמון הציבור. יש לזכור כי מדובר בשתי אושיות מרכזיות של המימשל בישראל, ולכן זוהי בשורה משמחת. אין ספק שנתוּן זה מהווה את התשובה המנצחת של הנשיא פרס לפרשת קצב העגומה, ושל המבקר - שהוא כלב השמירה של שלטון החוק - לשחיתויות הרבות במדינה. כל הכבוד!
