המאבק על צדק חברתי פרץ בקיץ האחרון במדינות רבות, כשניתן להבחין שמאבקים דומים מתרחשים גם במדינות דיקטטוריות כמו מצרים וסוריה, וגם במדינות דמוקרטיות מערביות כמו צרפת, ישראל ואפילו ארה"ב. בדיקטטורה על כל גווניה, חוסר הצדק, הפערים החברתיים והעוולות כלפי הציבור מובנים ומוסברים בכך שהשלטון לא נבחר על-ידי הציבור, ולכן הוא מייצג רק את האינטרסים של המיעוט העשיר ששולט במדינה.
ניתן היה לצפות שבדמוקרטיה, שבה הנבחרים מחויבים לבוחרים שלהם, לא זה יהיה המצב, אבל המציאות מוכיחה לנו אחרת ורואים שגם בעולם הדמוקרטי הפערים החברתיים צומחים, העוני גובר וחוסר הצדק משתלט על כל חלקה טובה. מציאות זאת מחייבת את המדינות המערביות לבדק-בית ולהתמודדות עם שאלות עמוקות שנוגעות למהותה של הדמוקרטיה שלנו. כיצד הדמוקרטיה המערבית התדרדרה למצב של חוסר צדק שמאפיין יותר מדינות טוטליטריות? האם יש לנו דמוקרטיה או שהכל זה מראית עין?
הדמוקרטיה שלנו אינה מתפקדת, ובדומה למחלת האיידס שבה גוף האדם הוא זה שתוקף את עצמו, כך הדמוקרטיה המערבית גוססת כי היא מותקפת דווקא על-ידי חלקים שהם חלק מהמהות שלה. הקשר בין הון לשלטון ותופעת הלוביסטים שפועלים בשירות ההון הם הגורמים המרכזיים שהורסים דמוקרטיות צעירות כמו ישראל, אבל לא פוסחים גם על דמוקרטיות מבוססות וחזקות כמו ארה"ב, צרפת ובריטניה.
הבחירות החופשיות והפעילות של לוביסטים במהותם הן חלק חשוב וחיוני בהליך הדמוקרטי, וכל עוד הם פועלים בצורה תקינה ומאוזנת, הם שומרים ומגדילים את הייצוגיות של האזרחים ועוזרים בקידום ערכים של החברה כולה. הבעיה מתחילה כאשר משהו משתבש במנגנון הזה, ובעלי ההון משבשים את הבחירות כשהם משקיעים הון בבחירת מועמדים לשלטון, ובמקביל מקימים "צבאות של לוביסטים" שהופכים את המדינה לבת-ערובה של קבוצה קטנה ועשירה באוכלוסיה.
בעלי ההון מצליחים באמצעות ההון שלהם לבחור את ההנהגה של המדינה, ולשכור את השירותים של עשרות לוביסטים מקצועיים (בדרך כלל כאלה שכבר הרבה שנים במערכת הפוליטית), שעוזרים להם לקדם את האינטרסים הצרים שלהם, על חשבון האוכלוסיה כולה. המהפכות היום במדינות הדמוקרטיות נובעות מהסממנים של המחלה שהתפשטה, כשרואים שהשלטון הפסיק לדאוג לאזרחים והוא נשלט על-ידי אינטרסים של מיעוט קטן.
מדוע אין מאבק אמיתי בישראל
ההתקוממות בארה"ב נגד
וול סטריט התחילה בגלל שהאזרחים האמריקנים הבינו שמשהו חולה בדמוקרטיה שלהם ושההון השתלט עליה לחלוטין. בעלי ההון מוול סטריט משקיעים מיליארדים בבחירת מועמדים ובהעסקה של לוביסטים, כאשר הם מודעים לכך שעל כל השקעה כזאת התמורה היא גדולה יותר מהשקעה אחרת בכל מניה. על-פי הפרשן הפוליטי תומאס פרידמן, "הקונגרס הפך להיות פורום לשוחד חוקי", כשבעלי ההון במערכת הפיננסית השקיעו בין השנים 2010-1990 יותר משני מיליארד דולר בתרומות לקמפיינים לבחירות הפדראליות. ה"תרומה" הזאת לא נעשתה מתוך מניעים אידיאולוגיים, אלא מתוך מניעים אינטרסנטיים של בעלי ההון.
מניעת רגולציה על הבנקים, מניעת רגולציה על שוק ההון, הורדת מס חברות ומגוון חוקים אחרים שמשרתים את בעלי ההון עברו בזכות התרומות האלה, והעובדה שחוקים אלה פגעו קשה בכלכלה האמריקנית ובציבור, לא הטרידה כלל את מקבלי ההחלטות שהפכו שבויים של בעלי ההון והלוביסטים שמשרתים אותם.
המהפכה החברתית בישראל פרצה מאותה הסיבה, אבל מה שחמור יותר זה שבישראל אין מספיק מודעות לבעיות האלה, שפוגעות בייצוגיות של האזרחים ומאפשרות לבעלי ההון לשלוט במקבלי ההחלטות שלנו. חוסר המודעות הזה גורם לכך שאין מאבק אמיתי בישראל להגביל את בעלי ההון ולחשוף את האופן שבו הם משפיעים על השלטון.
המאבקים החברתיים הרבים שפרצו אצלנו באחרונה המחישו לאזרחים שלמרות שיש לנו דמוקרטיה, בעלי ההון הם ששולטים בחיינו, גם אם הם עושים זאת כשהם עומדים מאחורי הקלעים ושולטים בנבחרים שלנו כמו בתיאטרון בובות. בעלי ההון מעורבים בבחירת מועמדים, בחקיקת חוקים, בקביעת מדיניות ובכל התהליכים שבדמוקרטיה בריאה אמורים להיות בשליטתם של הנבחרים.
הבעיות האלה הן בעיות יסודיות וקשות, אבל הדמוקרטיה היא עדיין הרע במיעוטו, ולכן המציאות מחייבת אותנו למצוא כמה שיותר מהר תרופה למחלה. ה"קוקטייל" לטיפול במחלה צריך להיות מורכב משורה של צעדים משמעותיים, שיגדילו את השקיפות ויגבילו את בעלי ההון ואת השליחים שלהם בכנסת ובממשלה. פיקוח גדול יותר על תהליכי הבחירות בישראל, הן בפריימריז והן בבחירות הכלליות, שקיפות בכל נושא העברת הכספים למועמדים בבחירות וללוביסטים, פיקוח והגבלה מסיבית על פעילות הלוביסטים בכנסת ובממשלה, והגבלת היחסים בין הנבחרים לבין בעלי ההון ושליחיהם - לא ירפאו לחלוטין את המחלה, אבל בהחלט יובילו לשליטה במחלה שהתפרצה היום בחברה המערבית כולה.