אבל גם המוניטין המבוסס של האנטישמיות של עצמון וגם שפע הזוהמה האנטישמית הממלאת את "מי הנודד?" לא הרתיעו את הפרופסורים ג'ון מירשהיימר וריצ'רד פלק ממתן חסות באופן פעיל לעבודתו של עצמון. מירשהיימר, פרופסור נכבד למדע המדינה באוניברסיטת שיקגו, חבר האקדמיה האמריקנית לאמנויות ולמדעים, מכנה את "מי הנודד?" ספר
"מרתק" ש"צריך להיקרא באופן נרחב על-ידי יהודים ולא יהודים כאחד." פלק, פרופסור אמריטוס למשפט בינלאומי באוניברסיטת פרינסטון ומדווח מיוחד של האו"ם בנושא "זכויות האדם בשטחים הפלשתינים," מתאר את "מי הנודד?" כ
"מושך ומרגש" ספר שכל מי ש"אכפת לו משלום אמיתי" צריך "לא רק לקרוא, אלא להרהר ולדון באופן נרחב אודותיו".
ההמלצה של פלק מופיעה בהבלטה על השער של ספרו של עצמון. ההמלצה של מירשהיימר מככבת בעמוד הראשון שלו. פרופסורים אלה לא רק מגינים על זכותו של עצמון לפרסם ספר כזה, הם אמצו את תוכנו ומפצירים בעמיתיהם, סטודנטים ועוד לקרוא ו"להרהר אודות" הדעות המובעות על-ידי עצמון. אפשר לתהות אילו חלקים של טרחנות גזענית זו הפרופסורים מירשהיימר ופאלק מאמינים שתלמידיהם ואחרים "צריכים" לקרוא ו"לדון באופן נרחב".
מירשהיימר
מגן על המלצתו (בבלוג של סטיבן וולט) על-ידי תמיהה האם מבקריו טרחו בכלל לקרוא את ספרו של עצמון. ובכן, קראתי כל מילה ממנו, כמו גם רבים מהבלוגים של עצמון. אף אחד שקרא את החומר הזה לא יכול היה להימלט מן המסקנה, שעצמון בחופשיות מודה בה, כי רבות מה"תובנות" שלו שאולות ישירות מכתבים אנטישמים קלאסיים. מירשהיימר טוען, עם זאת, כי הוא אימץ רק את ספרו של עצמון לא את כתביו האחרים. אבל הספר עצמו מלא דברי הבל ניאו-נאצי גס נגד "היהודי", "יהדות העולם", ו "בנקאים יהודים".
הוא טוען כי "שוד ושנאה נספגו באידיאולוגיה הפוליטית היהודית המודרנית הן בשמאל והן בימין" (123). וכמו אנטישמים אחרים, לעצמון יש אובססיה בספר עם שמות יהודיים. אלה היו היהודים, כמו וולפוביץ וליבי, שדחפו את ארצות הברית למלחמה נגד עירק למען "אינטרסים" של ה"מדינה היהודית האהובה שלהם" (26). "הכיצד אמריקה נכשלה בריסון הוולפוביצים שלה?" שואל עצמון (27).
באופן דומה, על-פי ספרו של עצמון, היו אלה "הבנקאים היהודים", אנשי הכספים, כלכלנים, סופרים, ופוליטיקאים כמו גרינספאן, לוי, ארונוביץ', סבן, פרידמן, שיף, ורוטשילד, אשר גרמו לבעיות הכלכליות והפוליטיות של העולם, החל מהמהפכה הבולשביקית עד המלחמות של המאה ה-20 ועד הצרות הכלכליות הנוכחיות (27,194). וכמו אנטישמים קלאסיים אחרים, עצמון אינו מסתפק בהאשמת יהודים בודדים שאת שמם הוא מציין, הוא רוקח מזימה יהודית חובקת עולם המונעת על-ידי "ציו-מוביל חסר רחמים" (27) "אידיאולוגיה יהודית" (69) שמקורה ב"רוח הקטלנית" (122) של התנ"ך העברי. סוג זה של הבל קונספירטיבי שאול כמעט מילה במילה מתוך הפרוטוקולים של זקני ציון, הזיוף הצארי, שהפך למרכיב עיקרי של התעמולה הנאצית.
מספר אנשי אקדמיה בולטים אחרים הגנו על עצמון ונותני החסות שלו. בריאן לייטר, הפרופסור לתורת המשפט בבית הספר למשפטים באוניברסיטת שיקגו, דחה את התגובה לספר ולהמלצה "ההוגנת" של מירשהיימר כ"היסטרית", ולא "מקדמת את השיח האינטלקטואלי הכנה," אם כי הוא מודה שלא קרא את ספרו של עצמון. על בסיס ראיון קצר אחד עם עצמון, לייטר מוכן בכל זאת
להגן עליו מפני ההאשמות כי הוא אנטישמי או מכחיש שואה: "עמדותיו [לא מעידות עליו] כאנטישמי [אלא] כקוסמופוליטן. ... הוא אינו מכחיש את השואה או את תאי הגזים ... ". לייטר צריך לקרוא את הספר, במיוחד עמודים 175-176, לפני שהוא מזנק להגנתו של עצמון. שם עצמון מתבטא "כי 65 שנים לאחר שחרור אושוויץ, אנחנו חייבים להיות זכאים להתחיל לשאול שאלות. אנחנו צריכים לבקש ראיות וטיעונים היסטוריים ולא לעקוב אחר נרטיב דתי שניזון מלחץ וחוקים פוליטיים."
ג'יימס פטרס, פרופסור אמריטוס לסוציולוגיה באוניברסיטת בינגהמטון, מכנה את "מי הנודד?" כ
"סדרה של הארות מבריקות" ומשבח את ה"אומץ" של עצמון. רשימת אנשי האקדמיה אשר נתנו חסות לעצמון
כוללת גם את ויליאם א. קוק, פרופסור לאנגלית באוניברסיטת לה-ורן בדרום קליפורניה, מכרם חורי מחול, מרצה באוניברסיטת קיימברידג', ואורן בן דור מבית הספר למשפטים באוניברסיטת סאות'המפטון.
חסויות אלה מייצגות צעד מסוכן לקראת מתן לגיטימציה לרטוריקה האנטישמית בקמפוסים אוניברסיטאיים. אם פרופסורים מכובדים נותנים חסות להשקפות הנכללות בספרו של עצמון כ"מבריקות", "מרתקות", "מושכות", ו"מרגשות", ההשקפות הללו, הכוללות השתלטות יהודית על העולם, הטלת ספק בשואה, האשמת "היהודים" על היותם שנואים כל כך, וייחוס הצרות הכלכליות הנוכחיות ל"ציו-אגרוף," יש חשש שהן יהפכו מקובלות בקרב תלמידיהם. חסויות אלו לספרו של עצמון הן העדות הטובה ביותר לכך שהשיח האקדמי מתחיל לחצות קו אדום, וכי חציית קו זה חייבת להיחשף, להיות מופרכת, ולהידחות בשוק הרעיונות באקדמיה. (ראיה נוספת למגמה אקדמית זו באירופה הופיעה לאחרונה באתר האינטרנט של עצמון, שם הוא מתרברב שהוא הוזמן "להרצות על אתיקה באוניברסיטת טרונדהיים" בנורבגיה. זוהי האוניברסיטה שפקולטה שלה סירבה להזמין אותי לדבר על הסכסוך בין ישראל למדינות ערב.)
לפיכך, הנני מאתגר את פרופ' מירשהיימר ופלק לדיון ציבורי בשאלה מדוע הם נתנו את חסותם ואמרו דברים חיוביים כאלה על ספר מלא שנאה וכל כך אנטישמי שנכתב על-ידי סופר בעל דעות קדומות וכל-כך לא ישר.
