במסגרת מלחמתם ב"כיבוש", ממשיכים הפלשתינים בדרך של הפגנת שרירים, והפעם הכריזו על פגיעה כלכלית נקודתית, במוצר "תפוזינה" (משקה קל - פופולרי מאוד בגדה), המיוצר ב"התנחלות" רחובות.
הגמד הכלכלי, הנהנה מרמת חיים גבוהה יחסית, הודות לתמיכה כלכלית ישראלית, נושך את היד המאכילה אותו (אין כוונת הקנטָה בדימוי זה). אין זו הפעם הראשונה בשימוש בחרם (גם על-ידי יהודים וישראלים - אוי לאותה בושה), אולם כן יש תקדים בכך, שהפעם מפעל יפאורה נמצא בתחום מדינת ישראל הריבונית המוכרת על-ידי כל העולם (מלבד העולם הערבי/מוסלמי).
על מדינת ישראל ואזרחיה להפעיל מיד תג מחיר נגדי. נקיטת עמדה, מיידית ואפקטיבית, חד-משמעית ואף כואבת, היא מחויבת המציאות. אפשר לאסור על ייבוא מוצרים מהגדה. טחינה מייצרים לא רק בשכם. גם בנצרת. ירקות ופירות מגדלים לא רק בגדה. אפשר גם לגרום למניעת מוצרים חשובים, אפילו תרופות, המיוצרים בשטחי המולדת הכבושה. נראה את הכלכלה הפלשתינית מתמודדת עם חרמות כלכליות.
"תג מחיר" - אינו מושג פסול. פסול מכל וכל הוא השימוש הנלוז במושג זה על-ידי יהודים משיחיים-הזויים, הלוקחים את החוק בידיהם ומתנכלים לאזרחים ערבים. אולם "תג מחיר" בהחלט ראוי ליישום, כאשר הוא בא כתגובה לחרמות כמו החרם על "תפוזינה".
