הצבעתי בעד ים המלח.שלחתי דואר אלקטרוני לכל ידידי בארץ ובחו"ל, שיצביעו בעד ים המלח. הצטערתי כמו כל אזרח ישראלי, שעל פני המקום הקסום שלנו הועדף הר השולחן בדרום אפריקה. עד כמה שאני יכול להיות אובייקטיבי, לים המלח מגיע יותר מאשר להר השולחן.
לצערי, בכל הקמפיין להצביע בעד ים המלח פסחנו על דיון נוקב, שיחייב את הממשלה להציל את הים ממה שעוללנו לו. אני חי עדין את חווית טיול הנעורים שלי עם חברי אברהם רוזנברג ז"ל. בטרמפים הגענו שני נערים מפתח תקוה למה שהיום חמי עין גדי והקמנו אהל על החוף . כיום - אחרי שישים שנה - יש ללכת ברגל כמעט שני ק"מ מאותו מקום כדי למצוא את ים המלח. ומחמי עין גדי עד לחוף הרחצה מסיעים את התיירים.
מ-1000 קמ"ר של ימה בשנות החמישים במאה הקודמת אנו נפגשים היום עם 650 קמ"ר. מאורך של 78 ק"מ אבדו לנו כ-11 ק"מ. נכון לא הכל בידינו כדי למנוע את ההתאיידות , שתוצאתה ההרסנית היא ירידת המפלס ב-20 מטר מאז שנות השלושים של המאה הקודמת.
התברכנו באוצר יקר של ריכוזי מלח של 33.7% לעומת 3.5% בים התיכון. הריכוז הגבוה של המלחים ברך אותנו במחצבים יקרים, המופקים במפעלי דשנים כמו - אשלגן , ברום ומגנזיום.
לא אאריך בשלל הגורמים להתאיידות, שלא בידי אדם, אך כל מה שבידינו חייב לצאת לפועל ומייד. יש להפסיק את נגע הביוב התעשייתי ושפכי מגורים המוזרמים דרך תוואי הירדן לים המלח, ומסכנים בכך את ערכו הסגולי של ים המלח .
"חזירים חיים מים המלח"
פעילות אנושית בלתי מבוקרת ובלתי אחראית גרמה לכך, שהטבע נותן את תשובתו החיה באמצעות בולענים מסכני חיי .
הבולענים מהווים את נקמת הטבע לנוכח פעילות בלתי אחראית של האדם.
לפעולה הבלתי אחראית של האדם יש עוד שם - תאוות בצע בלתי נשלטת של בעלי הון שזכו מההפקר, כאילו האוצר הנדיר שארץ ישראל התברכה בו הוא בבעלותם.
במהלך הקמפיין להצביע בעד ים המלח "התברכנו" בשלטי חוצות מתעים - "מפעלי ים המלח מחזירים חיים לים המלח", בעוד שנכון יותר היה לתלות שלטים המציינים, "חזירים חיים מים המלח". חזירים שהפכו את האגן הדרומי לבריכה המייצרת ביצי זהב לבעלי המפעלים, תוך ניצול מופקר ולא מבוקר של אוצרות ים המלח.
לצערי, עברנו לסדר היום שבמפעלי ים המלח ניתנה העדפה רבה להעסקת עובדי קבלן , שאינם מקבלים זכויות בסיסיות בעבודה פיזית קשה. אותם בעלי מפעלים, שקיבלו לידיהם במתנה אוצר טבע , נושאים גם כן באחריות לאסון הפוקד את האגן הדרומי של ים המלח. הם הפכו את האגן הדרומי לבריכה תעשייתית, שמימיה עלולים להרוס את תשתית התיירות המרוכזת בדרום ים המלח.
באמצעות הפרטה של נכס לאומי התאפשרה מציאות מזוויעה ,המעבירה מים מהאגן הצפוני כדי להזרים מים לאגן הדרומי. כך שבאגן הדרומי יש לנו בריכה תעשייתית שהפכה למפלצת מסוכנת לקיום התיירות, ובצפון הולך ומצטמק ים המלח שהכרנו
אין לי ספק שהפתרונות אינם פשוטים. הזרמת מי הירדן, שהעניקו איזון וגוננו מפני איוד מואץ, כרוכה בשלל קשיים, שחלקם הם גם מדיניים . התוכנית של לובה אליאב להצלת ים המלח, לצערי, מעולם לא עלתה על סדר יומה של אף ממשלה בישראל. הממשלה הנוכחית, שמפנה אוקיינוס של אנרגיות למתקפה על הדמוקרטיה, אינה משאירה שבריר של שנייה לדיון רציני במיזם שיכול לשנות את פניה של מדינת ישראל ולהציל את ים המלח מכליה.
ראש ממשלה ושר אוצר המבהירים לנו, שישנן מגבלות תקציביות אינם נוקטים אצבע למניעת בזיון מתמשך, לפיו התמלוגים,המשולמים על-ידי משפחת עופר לקופת המדינה, מסתכמים ב-5%.
דרוש חזון
בכל הקמפיין להצלת ים המלח לא עלה על סדר היום הציבורי דיון המחייב התמודדות אמיתית עם גורמי הנזק האנושי לים המלח. מי שגרף מיליארדי דולרים מים המלח, פטור מחובה לשאת בנטל ההוצאות הכספיות להציל את ים המלח מהתוצאות ההרסניות של התעשיה, העלולות לסכן את התשתית התיירותית, המרוכזת בעיקרה באגן הדרומי .
מצער, ששר תיירות בא ושר תיירות הולך והשעון של ים המלח עובד בקצב המואץ שלו. השעון המואץ של ים המלח עלול להעמיד את אי היוזמה ואי העשייה של ממשלת ישראל בפני מצב בלתי הפיך, שיגדע את ענף התיירות.
להציל את ים המלח דרוש חזון, המשולב בתכנון לטווח ארוך. אך שר התיירות שלנו בחר בשיטת הטריקים, שהיא פועל יוצא של עשייה התחומה ב-ד' אמות של ראייה רק להיום. מצער, שנעדרת הראייה לטווחים ארוכים, נעדרת ההירתמות לכינון מיזמים ארציים.
זה הזמן שממשלת ישראל, במגבלות המדיניות הקיימות, תבחן אפשרות ליישם אפילו חלק מהחזון של משק המים, עליו שקד לובה אליאב בסמינר באוניברסיטת הרוואד בארה"ב, הידוע בשם קונפדרציית איס-פאל-אור.
