דרשת השבת - פרשת תולדות

עם נוֹפֵל וְקַם

לֵידָה קָשָׁה וּמְסֻבֶּכֶת הָיְתָה

הָהִתְרוֹצְצוּת שֶׁהָיִתָה בְּעִתָּה

מְלַוָּה אֶת יִשְׂרָאֵל עוֹד מֵרֶחֶם

עַשְׂתָּהּ מִיּוֹשֵׁב אֳהָלִים לוֹחֵם

הַקִּיּוּם הָאִישִׁי בְּרֹאשׁ מַעְיָנוֹ

רָצוֹן הִקִּיּוּם לֹא נֶעֱלַם מֵעֵינוֹ

לֹא כַךְ לָאַדְמוֹנִי וּלְשְׁזוּף הָעוֹר

הִֵחֵל בַּלֵַּידָה ונִמְשַׁךְ דוֹר דוֹר

לָכֵן נִדְרְשׁוּ לוֹ עָרְמָה וְתּוּשִׁיָּה

לְשַׁנּוֹת גְּזֵרָה וְכֹל אֲשֶׁר הָיָה

כְּדֵי לִגְבּוֹר עַל תְּלָאוֹת וְחָשָׁש

מֵרוֹמִי יָוַן בָּבֵל עוֹת'מָן וּפָרָס

זה גּוֹרָל שֶׁל הָעַם נוֹפֵל וְקַם

מי זה יצחק ומה תפקידו

למעשה מעט מאד מסופר על יצחק בתורה, למרות שהוא האב השני אחרי אברהם-אביהם של ישראל . כל המסופר עליו כרוך בספורו על אביו. וּלאחר שנשא אשה, הילדים שנולדו לו ממנה, עֵשַׂו ויעקב נטלו את הָהִלָּה. לידתו של יצחק הייתה מעשה נסים להרבות זרעו של אברהם אלא שהובל לעקידה על-ידי אביו בהכנעה. ובהנצלו ממנה מצא עצמו מובל על-ידי רבקה אשתו שהייתה המוציאה והמביאה. יצחק נצטייר כאדם אדיש למעשי רבקה ואדיש למתרחש סביבו. גם הפרשה הקרויה על שמו. ואלה תולדות יצחק בן אברהם (יט/א) איננה מספרת הרבה עליו. מיד לאחר הפתיחה עוברת לספר על רבקה העקרה שהשם נעתר ליצחק והרתה והיו לה תאומים ועל הדרמה בלידתם יעקב מחזיק בעקב עֵשָׂו ומכאן ואילך לא מצאנו פעילות של יצחק כמו אצל אברהם אבינו לא מעט וגם לא כפעילות יעקב אבינו בנו של יצחק. לאברהם הוקדשו שלוש פרשות וליעקב שבע פרשות ואילו ליצחק פחות מפרשה אחת. המדרש אומנם מאדיר את שם יצחק על מסירות הנפש שגלה בעקידה, אך זה לא משנה את דמותו שאיננה בולטת במיוחד והיא נועדה אך ורק להשלים את המשולש: אברהם יצחק ויעקב. דמותו של יצחק נחקקה בתודעת עמנו כדמות שניתן לסובב אותה בקלות, כפי שעשתה רבקה מאחורי גבו בעצה אחת עם בנה יעקב שתחילה יעקב נטל את הבכורה מאת אחיו עשו בנזיד עדשים , ולאחר מכן בעצה אחת עם אמו רבקה נטל מעשו את הבכורה. קול יצחק בכל אלה לא נשמע בצורה נחרצת כמי שדברו צריך להשמע ולא היה די עירני למתרחש סביבו.

ההתרחשויות חוזרות על עצמן

חלק מהתרחשויות שהיו אצל אברהם חוזרות אצל יצחק וזה מתחיל בעזיבת מקום מושבו כמו אביו על כך נאמר: ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם.(כו/א) יצחק רצה לרדת מצרימה כאביו, אך נמנע הדבר ממנו בְּדַבֵּר השם אליו בקשר לנדידה זו באמרו לו: אל תרד מצרימה שְׁכֹן בארץ אשר אֹמַר אליך.(כו/ב) כן מוסיף הקב"ה ואומר:ליצחק: אתן את כל הארצות הָאֵל והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך (כו/ג) על זה אומר רש"י כי ארץ פלשתים (כיום משהו שחופף לרצועת עזה) לא נכללה עד ימי המלכים בתחומי ארץ ישראל שכללה את שבעת עמי כנען בלבד. יצחק מיד קם: וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גְּרָרָה.(כו/א) וגר שם אצל אבימלך, אותו אבימלך שהיה בזמנו של אברהם, וכל אשר קרה עם אברהם ושרה קרה שוב עם יצחק ורבקה. גם יצחק נהג כאביו: ויאמר (יצחק) אחותי היא.(כו/ז), אלא שהפעם אבימלך נזהר, הוא השקיף: בעד החלון וירא והנה יצחק מְצָחֵק את רבקה אשתו.(כו/ח) והבין כי מדובר בבעל ואשה ובכך נחסך כל התאור שתואר בעניין שרה ואברהם. אולם בהמשך לא התרחשו הדברים כמו בזמן אברהם בכל הנוגע לשליטה בקרקע ובמים. הבורות שהיו שיכים לאברהם, סְתָמוּם אנשי אבימלך. אנשי יצחק חפרו בארות ואנשי אבימלך סְתָמוּם ומלאו אותם עפר. אף על-פי כן יצחק צבר רכוש רב, וזה היה לצנינים בעיני אבימלך לכן דרש ממנו ללכת מארצו. יצחק קם הלך וחנה בנחל גרר. שם חפר יצחק באר ומצא מים חיים. מכאן ואלך התנכלו הפלשתים ליצחק ונאלץ לעבור לגור בבאר שבע. שוב רואים את יצחק כאיש שלא נלחם על זכותו-על הבארות והמים ומקבל את הדין בלא ואמר ודברים . אלא שהקב"ה אהבו והיה בעזרו על היותו אחד האבות לישראל , לכן נאלץ את אבימלך לבוא אליו ולבקש לכרות ברית אתו.

יעקב אבינו איש מרכזי בפרשה

אמנם נאמר על יעקב איש תם יושב אהלים, כלומר איש "מושלם" תם וישר והיה מלא דעת וחכמה. את מלחמת הקיום שלו עשה בדרכו המיוחדת. בעוד אברהם אבינו היה אב המון גויים ובכללם ישראל, יעקב היה אביו של עם ישראל בלבד. יעקב נאבק על קיומו וכך נאבק זרעו של . כמו באברהם לא סופר דבר על ילדותו, עד צאתו מחרן לארץ כנען בגיל שבעים וחמש שנים כאן אנו מלוים את הארועים של יעקב ועת לידתו ואילך. גם ביצחק לא סופר דבר על ילדותו עד הגיעו לגיל ארבעים: ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה.(יט/ב) גם ביעקב התורה מספרת בהרחבה על יעקב ואילו על עשו בצמצום רב. כבר בשלב זה מבחינים אנו כי עֵשַׂו היה איש שדה-איש ציד, לא חי בקרב המשפחה גם לגביו סיפורו מתחיל אחרי לידתו עם יעקב ורק בהגיעו לגיל ארבעים כאביו יצחק נאמר עליו: ויקח אשה את יהודית בת בארי החתי ואת בָּשְמַת בת אילון החתי.(כז/לד) . דבר זה מלמד כי התנהגות עשו לא לרוחו של יצחק אמו רבקה הוא הפר את הכלל שאברהם קבע בדבר איסור לשאת נשים כנעניות או מבנות החתי. עֵשַׂו עשה זאת למורת רוחם של יצחק ורבקה. (כו/לד) לעומת זאת גם יעקב נצטוה שלא לשאת אשה מבנות כנען דברים שנרמרו לו במפורש: לא תקח אשה מבנות כנען, קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך וקח לך משם אִשָּׁה מבנות לבן אחי אמך.(כח/א,ב) הוה אומר אל תעשה כאחיך עשו שהפר כלל זה ולא שמר על השושלת . למעשה בכך הוציא עשו את עצמו מן השרשרת של אבות האומה. לא רק זאת, ֶׁעֵשַׂו הוסיף חטא על פשע והלך שוב אל ישמעאל ובמפגיע לקח לו: את מחלה בת ישמעאל בת אברהם אחות נביות על נשיו לו לאשה.(כח/ט) יתכן כי רצה בכך לרצות את אביו יצחק בכך שלא לקח מבנות כנען . אלא מבנות החתי , אלא שאיסור לשאת אשה מבנות העמים יושבים בארץ חלה גם לגביהן..

היווצרות שלושת הַלְאֻמִּים

מאברהם יצאו שְׁנֵי לְאֻמִּים אחד מהם ישמעאל עתיד להיות אבי ערב ובפרשת תולדות אנו קוראים על הִוַּצְרוּת שני הלאמים הנוספים שנאמר: שני גֹיִים בבטנך ושני לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְּאֹם יֶאֱמַץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.(כה/כג). להשלמת התמונה קראנו כי אברהם בשלהי ימיו נשא לאשה את קטורה- היא הָגָר שילדה את ישמעאל כשהייתה שפחת שרה שנשלח עלידי אברהם למדבריות ערב: קדמה (למזרח א"י) אל ארץ קדם (כה/ז) לכן ישמעאל נחשב גוי אחד ועשו הוא הגוי השני אשר מקום מושבו באדום כי הוא אבי-אדום (וישלח לו/מג). הגוי השלישי הוא יעקב שנקרא ישראל ובניו היו לבני ישראל. שני הגויים הראשון והשני לא שמרו על טהרת המשפחה ולקחו להם נשים מבנות כנען ואילו יצחק ויעקב לקחו להם נשים מבנות ארם צאצאי נחור אחי אברהם. שחיו בפדן ארם. המסקנה היא שכולנו בני אב אחד,שממנו נתפרדו עמים וּלְאֻמִּים. אם כך צאצאי שני הלאומים ישמעאל ועשו אינם חולקים על כך שהתורה היא מקור ההשראה לכתבי הקודש האחרים, שאמצו הם לעצמם, הרי לכל אחד מְהַלְאֻמִּים יש לו מקום מושב שיוחד לו: צאצאי ישמעאל מחוילה עד שור אשר על פני מצרים בואכה אשורה, וצאצאי עשו בהרי אדום ממזרח לארץ ישראל, וצאצאי יעקב-ישראל ארץ כנען היא ארץ ישראל. לא פלא שלא נמצאה אֻמָּה בתבל שהשלימה עם ישיבת ישראל אצלה , מכאן ישראל בחר לשוב לארצו ולא דרש כל חלק בנחלת יתר הגויים.

נְסַלֵּק אֶת הַמַחְלֹקֶת מִקִּרְבֶנוּ וְדַי

נֶקַיֵּם בְּכַךְ מִצְוַת אֱלֹהִים אֵל שַׁדָּי

וְנֹאמר לַגּוֹיִים חַלּוּ נָא אֶת פְּנֵי ה'

לְכֹל אֶחַד מְקוֹמוֹ רָחָב וְטוֹב לְמַדַּי

וְנֹאמַר לִמְבַקְשֵׁי נַפְשֶׁנוּ בְּאַף וְחֵמָה

שִׁיתוּ לִבְכֶם לְחֶילֶנוּ בְּפַחַד וְאֵימָה

כְּכֹל שֶׁתֶּתַכְנְנוּ לִשְׁלוֹל זְכוּת אָבוֹת

כַּךְ יִתְרַבּוּ בְּּמַחֲנֵיהֶם אֶשׁ וּלְהָבוֹת

וּּבֶן תְּמוּתָה שֶׁשַּׂם עַצְמוֹ מַנְהִיג עָל

יִוָּכַח כִּי הוּא שַׂם כֹּל עֲמָלוֹ לְאַל

כִּי שַׂם אֶת עַצְמוֹ אָדוֹן לְעַמּוֹ בְּמַעַל

כִּי בְּסוֹפוֹ לֹא לָקַח לְקִבְרוֹ אַף שַׁעַל