אחת השאלות המעניינות שבמקרא הינה: "האם יעקב ידע?" , כמעט שלא צריך להשלים את המשפט, מכיוון שכולם מבינים מיד על מה מדובר: האם יעקב ידע לפני מותו שעשרת בניו מכרו את יוסף?
כדי לענות על השאלה הגדולה הזו, ולהפיק ממנה את תועלתה המוסרית והנצחית, עלינו להבין לעומק את נשמתם של שני הצדיקים הגדולים שמככבים בשלהי ספר 'בראשית' - יעקב ויוסף. יעקב, לכל אורך חייו, דבק במידת האמת. כאשר הוא קנה את הבכורה מעשו היה זה כדי להוכיח לעצמו, ואף יותר מכך, להוריו, שעשו בז לבכורה ולכן אינו ראוי לקבלה. כאשר הוא העדיף את רחל על לאה זה היה מכיוון שהוא באמת אהב אותה יותר מאשר את לאה. כאשר הוא הפגין את אהבתו היתרה ליוסף הוא עשה זאת מכיוון שכך היה המצב לאמיתו. וכאשר הוא שסיכל את ידיו בברכת נכדיו הוא הראה לבנו יוסף את האמת שעתידה להתרחש, ומי יהיה הגדול שביניהם.
רק פעם אחת בחייו סטה יעקב מן החתירה לאמת - בעת התחזותו לעשו כדי לזכות בברכת אביו. ולמרות שהוא עשה זאת בעקבות לחצה של אמו, יעקב שילם על כך מחיר כבד לאורך חייו - מידה כנגד מידה. על אותה רמייה, רימה אותו לבן בליל כלולותיו ושינה את שכרו עשרות מונים, ולאחר מכן רימו אותו בניו בנושא גורלו של יוסף.
ולכן, כאשר יעקב, סוף סוף נפגש עם בנו יוסף, הדבר החשוב ביותר עבורו היה לגלות את האמת: כיצד הגיע יוסף מצרימה, וכיצד זה מסתדר עם הראיה שבניו הביאו לו את כתונת הפסים שלו טבולה בדם? חז"ל אומרים שיוסף ידע שהחתירה לאמת ההיא תהיה משימתו הגדולה של אביו במשך שבע עשרה שנות חייו האחרונים במצרים. ולכן הוא עשה כל מאמץ בעולם שלא לשהות במחיצת אביו ביחידות.
ומדוע נקט יוסף בדרך התנהגות זו? בניגוד לו, שאכן סלח לאחיו באמת, הם מעולם לא אמרו לו את המילים "אנו מצטערים, חטאנו, אשמנו וגזלנו אותך מבית אבא". מאידך, הוא לא התנצל על שהוציא דיבתם רעה, ובכך לא איפשר להם לסלוח לו. הפצע בין יוסף ואחיו לא הגליד. יוסף הבין שבמציאות זו, אם יספר לאביו את מה שהתרחש שם בדותן, יהיה סיכוי גבוה להתפרקות עם ישראל עוד בטרם היותו לעם.
בנצירת לשונו בעת זו הוא תיקן למעשה את דיבורו המיותר בהיותו נער כאשר הביא את דיבתם רעה של אחיו והשניא עצמו עליהם. כבנו של ישראל, יוסף פעל כעת על-פי קביעתו ששלום בית ישראל דוחה את אמת ישראל. זו מסקנה שמנוגדת לאתוס הגדול של אביו. ולכן נשאלת השאלה: מי צדק - יעקב או יוסף?
כאשר ישראל שכב על ערש דווי הוא הוכיח את בניו ראובן, שמעון ולוי על מעשיהם - ע"פ דרכו שהייתה מבוססת על חתירה לאמת. מכיוון שהוא לא הוכיח את עשרת בניו על מכירת יוסף, יש להניח בסבירות גבוהה שהוא אכן לא ידע על כך. יש רק לדמיין מה היה קורה, ח"ו, לו יעקב היה מגלה את המעשה הנורא של עשרת בניו, לפחות ללא השלמה מלאה בין כל האחים לפני כן. עדיין נותרה השאלה: האם חשיפת האמת המלאה והקשה היא הפתרון האידיאלי לטווח הארוך, לתועלתו של עם ישראל?. לעניות דעתי, בתנאים הללו, מכיוון שכל האחים לא היו בשלים לסליחה הדדית מלאה, פתרונו של יוסף היה הפתרון המועדף. יוסף הצדיק למדנו שכאשר השלום אינו מושלם כדאי שהאמת גם היא תהיה לא מושלמת.
יש גם מקום לחשיבה הבאה: שאולי אותו יעקב, איש האמת, כפי שכאשר נוכח לדעת שלמרות כל מאמציו לשאת את רחל, רומה ע"י חותנו לבן והוא נכנע ל"אמת" הזו כביטוי לרצונו של ה', כך גם פה, אחרי שנוכח לדעת שלמרות כל מאמציו לגלות את האמת בנושא מכירת יוסף, הוא לא הצליח במשימתו, נכנע ל"אמת" של ה' ולרצונו שבתנאים המשפחתיים הקיימים, זו האמת ע"פ רצון ה'.
לעניות דעתי, בסופו של דבר, כאשר קיימת גרורה של שקר בנפש האדם, הריפוי הנפשי אינו מושלם והיא עלולה לפרוץ שוב מאוחר יותר. וזה מה שקרה משך הדורות במלחמות בין שבטי רחל ושבטי לאה - בין ממלכת יהודה וממלכת ישראל. בסופו של דבר, אמת איננה המידה האולטימטיבית, וגם לא השלום. שניהם מותירים גרורות רוחניות בנפש האדם והאומה. רק אמת של שלום, להבדיל מאמת של עימות, תוביל לתוצאה אידיאלית. וכך גם לגבי שלום: שלום בלבד אינו מספיק, ואין בו ערבות לשלום נצחי. רק שלום של אמת ותשובה, ולא שלום של טיוח, מסוגל להביא לסגירת מעגל האיבה והטינה, ולהוביל לריפוי אמיתי בין הניצים.
האם אותה עוינות בין השבטים והממלכות נותרה רק במישור הזה, או שמא התבטאה גם בין הקב"ה לעם ישראל? מסתבר שלפני כמעט אלפיים שנה, ויותר מאלף חמש מאות שנה אחרי מכירת יוסף קבעו חז"ל שעניין "עשרת הרוגי מלכות" קרה כסגירת חשבונו של הקב"ה עם בני ישראל עבור מכירת יוסף! על פניו נשמע הרעיון מדהים וקשה מאוד להתקבל על הדעת. הרי, מה הקשר בין אותם תנאים צדיקים שהתנגדו לגזירות רומי, ושהקדישו את כל חייהם ללימוד תורה, למעשה הנורא של עשרת אחיו של יוסף?
התשובה: בניגוד לתפיסתנו הפשטנית שנוטה לייחס כל בעיה לתקופתה, כנראה שהקב"ה רואה את ההיסטוריה בדרך אחרת, ואת עם ישראל כערבים זה לזה באותו דור וגם מדור לדור. כאשר מריבה בין אדם לחברו אינה נסגרת בווידוי, תשובה וכפרה היא אינה נסגרת - גם בין הקב"ה ואותם ניצים. החשבון בין יוסף ואחיו נותר ללא סיום ע"פ המושג "שלום של אמת", ולכן החשבון של אבינו שבשמים עמנו גם הוא נותר פתוח - עד למצוי הדין עם צאצאיהם של האחים - אותם עשרת הרוגי מלכות. האם ידעו על כך יוסף ואחיו? בעקבות כל מה שנאמר עד כה לא נראה שכך היה.
ולכן, עלינו להבין שגם לנו ולמריבות המאפיינות את קשרינו עם אחינו - הדתיים, החילונים, החרדים, השמאלנים והימניים - בין כל המגזרים המפלגים את החברה בארץ הקדוש - יש מחיר לשלם, מחיר בינינו, ומחיר בינינו לבין הקב"ה. מחיר זה לא ישולם עד לעשיית השלום והאחווה בין כל בני ישראל - כי אחים אנחנו.